Structure du débat :Baraïta 1Question 2Objection 1Preuve 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Un sacrifice de reconnaissance à ma charge, de biens profanes, et son pain de la dîme » : il apportera celui-ci et son pain de biens profanes. « Un sacrifice de reconnaissance de la dîme, et son pain de biens profanes » : il apportera [ainsi]. « Celui-ci et son pain de la dîme » : il apportera [ainsi] ; mais il n’apportera pas du blé de la seconde dîme, seulement de l’argent de la seconde dîme.
תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא היא ולחמה מן המעשר יביא ולא יביא מחיטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני:
GUEMARA:Rav Houna dit : Celui qui dit : « Je m’engage à [offrir] des pains de reconnaissance » apporte le sacrifice de reconnaissance et son pain. Pour quelle raison ? Cet homme sait que le pain sans sacrifice de reconnaissance n’est pas offert, et il voulait dire « le sacrifice et son pain » ; et s’il a dit « pains de reconnaissance », il n’a mentionné que la fin de la chose.
גמ׳ אמר רב הונא האומר הרי עלי לחמי תודה מביא תודה ולחמה מאי טעמא מידע ידע האי גברא דלחם בלא תודה לא איקריב והאי תודה ולחמה קאמר והאי דקאמר לחמי תודה סוף מילתא נקט
Nous avons appris : « Un sacrifice de reconnaissance de la dîme, et son pain de biens profanes » : il apportera comme il a fait vœu. Pourquoi ? Puisqu’il a dit « son pain de biens profanes », qu’il apporte celui-ci et son pain de biens profanes !
תנן תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא כמה שנדר ואמאי כיון דאמר לחמה מן החולין יביא היא ולחמה מן החולין
Là-bas, c’est différent : puisqu’il a dit « un sacrifice de reconnaissance de la dîme », il est devenu comme celui qui dit : « Je m’engage [à apporter] du pain pour acquitter le sacrifice de reconnaissance d’Untel. »
שאני התם דכיון דאמר תודה מן המעשר נעשה כאומר הרי עלי לחם לפטור תודתו של פלוני
S’il en est ainsi, le début, qui enseigne : « Un sacrifice de reconnaissance de biens profanes, et son pain de la dîme : il apportera celui-ci et son pain de biens profanes » – là aussi, il serait devenu comme celui qui dit : « Je m’engage à [offrir] un sacrifice de reconnaissance pour acquitter le pain d’Untel » !
אי הכי רישא דקתני תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין הכא נמי נעשה כאומר הרי עלי תודה לפטור לחמו של פלוני
Comment comparer ? Le pain vient certes pour acquitter un sacrifice de reconnaissance ; mais un sacrifice de reconnaissance vient-il pour acquitter un pain ?
הכי השתא בשלמא לחם למיפטר תודה אתי תודה למיפטר לחם מי אתיא
Viens écouter : Celui qui dit : « Je m’engage à [offrir] un sacrifice de reconnaissance sans pain, et un sacrifice sans libations », on le contraint, et il apporte le sacrifice de reconnaissance et son pain, le sacrifice et les libations.
תא שמע האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים כופין אותו ומביא תודה ולחמה זבח ונסכים
Il en va de même s’il n’a pas dit « sacrifice de reconnaissance » ; mais puisqu’il voulait enseigner « un sacrifice sans libations », car il ne pouvait pas enseigner « des libations sans sacrifice », il a enseigné aussi « sacrifice de reconnaissance ».
הוא הדין אף על גב דלא אמר תודה ואיידי דקא בעי למיתנא זבח בלא נסכים דלא מתני ליה נסכים בלא זבח תנא נמי תודה
’Hizkiya dit : Selon qui est-ce ? Selon Beit Chammaï, qui disent : On s’en tient à la première expression. Car nous avons appris : « Me voici nazir [en m’abstenant] des figues sèches et des gâteaux de figues » : Beit Chammaï disent : Il est nazir ; et Beit Hillel disent : Il n’est pas nazir.
אמר חזקיה הא מני בית שמאי היא דאמרי תפוס לשון הראשון דתנן הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה בית שמאי אומרים נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר
Rabbi Yo’hanan dit : Tu peux même dire [selon] Beit Hillel : [il s’agit de celui] qui dit : « Si j’avais su qu’on ne fait pas un vœu ainsi, je n’aurais pas fait ce vœu-ci, mais celui-là. » Et pourquoi « on le contraint » ? Parce qu’il veut se rétracter.
רבי יוחנן אמר אפילו תימא בית הלל באומר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר כך אלא כך ומאי כופין דקא בעי הדר ביה
Viens écouter : Celui qui dit : « Je m’engage à [offrir] un sacrifice de reconnaissance sans pain, et un sacrifice sans libations », et on lui a dit : « Apporte le sacrifice de reconnaissance et son pain, le sacrifice et les libations », et il dit : « Si j’avais su qu’il en est ainsi, je n’aurais pas fait de vœu », on le contraint et on lui dit : « Garde et écoute » (Dt 12, 28).
תא שמע האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים ואמרו לו הבא תודה ולחמה וזבח ונסכים ואומר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר כופין אותו ואומר לו (דברים יב, כח) שמור ושמעת
Que signifie « Garde et écoute » ? Abayé dit : « Garde » : apporte le sacrifice de reconnaissance ; « et écoute » : apporte son pain. Rava dit : « Garde » : apporte le sacrifice de reconnaissance et son pain ; « et écoute » : ne prends pas l’habitude d’agir ainsi.
מאי שמור ושמעת אמר אביי שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה רבא אמר שמור הבא תודה ולחמה ושמעת שלא תהא רגיל לעשות כן
« (Un sacrifice de reconnaissance) – celui-ci et son pain de la dîme : il apportera [ainsi]. » « Il apportera » : il ne peut pas ne pas apporter [ainsi] ? Rav Na’hman et Rav ’Hisda disent : S’il veut, il apporte [de la dîme] ; s’il ne veut pas, il n’apporte pas [de la dîme].
(תודה) היא ולחמה מן המעשר יביא יביא לא סגי דלא מייתי רב נחמן ורב חסדא אמרי רצה מביא לא רצה לא יביא
« Mais il n’apportera pas du blé de la seconde dîme, seulement de l’argent de la seconde dîme. » Rav Na’hman et Rav ’Hisda disent tous deux : On ne l’a enseigné que pour le blé de la seconde dîme ; mais du blé acheté avec l’argent de la seconde dîme, il peut en apporter.
ולא יביא מחיטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו לא שנו אלא מחיטי מעשר שני אבל מחיטין הלקוחות ממעות מעשר שני יביא
Rabbi Yirmeya était assis devant Rabbi Zeïra ; il était assis et dit : On ne l’a enseigné que pour le blé de la seconde dîme ; mais du blé acheté avec l’argent de la seconde dîme, il peut en apporter. Il lui dit : Maître, tu dis ainsi ? Moi, je dis : même du blé acheté avec l’argent de la seconde dîme, il n’en apportera pas. Je vais dire ma raison, et je vais dire ta raison. Je vais dire ta raison : le sacrifice de reconnaissance, d’où le déduis-tu ? Des chelamim,
יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר לא שנו אלא מחיטי מעשר שני אבל מחיטין הלקוחות במעות מעשר שני יביא אמר ליה רבי אתה אומר כן אני אומר אפילו מחיטין הלקוחות במעות מעשר שני לא יביא ואימא טעמא דידי ואימא טעמא דידך אימא טעמא דידך תודה מהיכא קא ילפת לה משלמים
Original : Menachot 81b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.