Structure du débat :Baraïta 1Question 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
[lorsqu’il a recouvert] les rebords, ou lorsqu’il n’a pas recouvert les rebords ? Il lui répondit : Il n’y a pas de différence entre un placage fixe et un placage non fixe, ni entre le cas où il a recouvert les rebords et celui où il ne les a pas recouverts.
לבזבזין או בשלא חיפה את לבזבזין ואמר ליה לא שנא ציפוי עומד ולא שנא ציפוי שאינו עומד לא שנא חיפה את לבזבזין ולא שנא לא חיפה לבזבזין
Et si tu dis que le bois d’acacia est important et ne s’annule pas [devant le placage] : cela va bien selon Rech Lakich, qui dit : On ne l’a enseigné que pour les ustensiles [en bois] d’axelgos venant d’outre-mer, mais les ustensiles de masmas sont importants et ne s’annulent pas. Mais selon Rabbi Yo’hanan, qui dit que même les ustensiles de masmas s’annulent, que peut-on dire ?
וכי תימא עצי שיטים חשיבי ולא בטלי הניחא לריש לקיש דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגוס הבאים ממדינת הים אבל כלי מסמס חשיבי ולא בטלי שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר כלי מסמס נמי בטלי מאי איכא למימר
La table est différente, car le Miséricordieux l’a appelée « bois », ainsi qu’il est dit : « L’autel de bois, haut de trois coudées, et sa longueur de deux coudées ; il avait des angles, et sa longueur et ses parois étaient de bois. Et il me dit : Voici la table qui est devant l’Éternel » (Ez 41, 22).
שאני שולחן דרחמנא קרייה עץ שנאמר (יחזקאל מא, כב) המזבח עץ שלש אמות גבוה ארכו שתים אמות ומקצעות לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'
[Le verset] commence par l’autel et termine par la table. Rabbi Yo’hanan et Rabbi Éléazar disent tous deux : Au temps où le Temple existait, l’autel faisait l’expiation pour l’homme ; et maintenant que le Temple n’existe plus, c’est la table de l’homme qui fait l’expiation pour lui.
פתח במזבח וסיים בשולחן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם ועכשיו שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו:
Il y avait là quatre supports d’or, etc. D’où ces paroles ? Rav Ketina dit : Le verset dit : « Tu feras ses plats, ses cuillers, ses montants et ses tubes » (Ex 25, 29).
ארבע סניפין של זהב היו שם [וכו']: מנא הני מילי אמר רב קטינא אמר קרא (שמות כה, כט) ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו
« Ses plats » : ce sont les moules ; « ses cuillers » : ce sont les coupes [d’encens] ; « ses montants » : ce sont les supports ; « et ses tubes » : ce sont les tiges ; « avec lesquels on couvrira » (Ex 25, 29) : avec lesquels on couvre le pain.
קערותיו אלו דפוסין כפותיו אלו בזיכין קשותיו אלו סניפין ומנקיותיו אלו קנים אשר יסך בהן שמסככין בהן את הלחם
Rava objecta : Ni la disposition des tiges ni leur enlèvement ne repoussent le Chabbat. Or si tu penses qu’elles sont [prescrites] par la Torah, pourquoi ne repoussent-elles pas le Chabbat ?
מותיב רבא לא סידור הקנים ולא נטילתן דוחות את השבת ואי סלקא דעתך דאורייתא אמאי אין דוחות את השבת
Rava se reprit et dit : Ce que j’ai dit n’est rien, car nous avons appris : Rabbi Akiva a énoncé une règle : Tout travail qu’il est possible de faire la veille du Chabbat ne repousse pas le Chabbat. Et ici aussi, c’est possible, de sorte que le Chabbat n’est pas repoussé pour elles.
הדר אמר רבא לאו מילתא הוא דאמרי דתנן כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לה לעשותה מערב שבת אינו דוחה את השבת והני נמי אפשר דלא דחי שבת עלייהו
Comme il a été enseigné : Comment [procède-t-on] ? Il entre la veille du Chabbat, les retire et les pose dans le sens de la longueur de la table. À la sortie du Chabbat, il entre, soulève les extrémités d’un pain et glisse une tige dessous, puis soulève de nouveau les extrémités du pain et glisse une tige dessous.
כדתניא כיצד נכנס מערב שבת ושמטן ומניחן לארכו של שולחן ומוצאי שבת נכנס מגביה ראשיה של חלה ומכניס קנה תחתיה וחוזר ומגביה ראשיה של חלה ומכניס קנה תחתיה
Quatre pains requièrent chacun trois tiges ; le pain supérieur n’en requiert que deux, car il ne porte aucune charge ; le pain inférieur n’en requiert aucune, car il repose sur la surface même de la table.
ארבעה חלות צריכות שלשה שלשה קנים העליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי התחתונה אינה צריכה כל עיקר לפי שמונחת על טהרו של שולחן
Nous avons appris là-bas : Rabbi Meïr dit : Toutes les coudées qui étaient dans le Temple étaient des coudées moyennes, sauf pour l’autel d’or, la corne, le pourtour et le socle. Rabbi Yehouda dit : La coudée de construction est de six palmes, et celle des ustensiles de cinq.
תנן התם רבי מאיר אומר כל אמות שהיו במקדש בינוניות חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד רבי יהודה אומר אמת בנין ששה טפחים ושל כלים חמשה
Rabbi Yo’hanan dit : Tous deux ont interprété un même verset : « Et voici les mesures de l’autel en coudées, la coudée étant une coudée et un palme » (Ez 43, 13).
אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו (יחזקאל מג, יג) ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח
Original : Menachot 97a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.