GUEMARA: Et même [s’il s’agit d’]un sage ? Or n’a-t-on pas enseigné : un sage qui est mort, tous sont ses proches ?
גמ׳ ואפי' חכם והתניא חכם שמת הכל קרוביו
Mo’ed katan 25a מועד קטן
Structure du débat :Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Tous sont ses proches », comment peux-tu le penser ? Dis plutôt : tous sont comme ses proches – tous déchirent [leurs vêtements] pour lui, tous se déchaussent pour lui, et tous reçoivent pour lui le repas de deuil sur la place publique. – Ce n’est nécessaire que [pour le cas] où il n’est pas un sage.
הכל קרוביו סלקא דעתך אלא הכל כקרוביו הכל קורעין עליו והכל חולצין עליו והכל מברין עליו ברחבה לא צריכא דלאו חכם הוא
Mais si c’est un homme intègre, on est obligé de déchirer, comme il est enseigné : pourquoi les fils et les filles d’un homme meurent-ils quand ils sont petits ? Afin qu’il pleure et prenne le deuil pour un homme intègre.
ואי אדם כשר הוא חיובי מיחייב למיקרע דתניא מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר
« Afin qu’il pleure et prenne le deuil » ? Lui prend-on donc un gage ? Dis plutôt : parce qu’il n’a pas pleuré ni pris le deuil pour un homme intègre, car quiconque pleure et prend le deuil pour un homme intègre, on lui pardonne toutes ses fautes en raison de l’honneur qu’il lui a rendu. – [Il s’agit d’un cas] où ce n’est pas un homme intègre.
יבכה ויתאבל ערבונא קא שקיל מיניה אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה לו דלאו אדם כשר הוא
S’il se trouvait là au moment où l’âme est sortie, il est obligé, comme il est enseigné : Rabbi Chimon ben Éléazar dit : celui qui se tient auprès du mourant au moment où l’âme sort est obligé de déchirer. À quoi cela ressemble-t-il ? À un rouleau de la Torah qui a brûlé, pour lequel on est obligé de déchirer.
אי דקאי התם בשעת יציאת נשמה חיובי מיחייב דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע למה זה דומה לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע
– [Il s’agit d’un cas] où il ne se trouvait pas là au moment où l’âme est sortie.
דלא קאי התם בשעת יציאת נשמה
Quand Rav Safra mourut, les rabbins ne déchirèrent pas pour lui. Ils dirent : nous n’avons pas étudié auprès de lui. Abayé leur dit : est-il enseigné « un maître qui est mort » ? C’est « un sage qui est mort » qui est enseigné. Et de plus, chaque jour ses enseignements sont dans nos bouches à la maison d’étude.
כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה אמרי לא גמרינן מיניה אמר להו אביי מי תניא הרב שמת חכם שמת תניא ועוד כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא
Ils pensèrent : ce qui est passé est passé. Abayé leur dit : nous avons appris : pour un sage, tant qu’on est occupé à son éloge funèbre, on est obligé de déchirer. Ils pensèrent déchirer sur-le-champ. Abayé leur dit : il est enseigné : pour un sage, son honneur est [qu’on déchire] lors de son éloge funèbre.
סבור מה דהוה הוה אמר להו אביי תנינא חכם כל זמן שעוסקין בהספד חייבין לקרוע סבור למיקרע לאלתר אמר להו אביי תניא חכם כבודו בהספידו
Quand Rav Houna mourut, on pensa poser un rouleau de la Torah sur son lit [funèbre]. Rav ’Hisda leur dit : une chose qu’il n’approuvait pas de son vivant, allons-nous maintenant la lui faire ? Car Rav Ta’hlifa a dit : moi, j’ai vu Rav Houna qui voulait s’asseoir sur un lit sur lequel était posé un rouleau de la Torah ; il renversa une cruche à terre et posa le rouleau de la Torah dessus. Il en ressort qu’il pensait qu’il est interdit de s’asseoir sur un lit sur lequel est posé un rouleau de la Torah.
כי נח נפשיה דרב הונא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו רב חסדא מילתא דבחייה לא סבירא ליה השתא ליקום (ליה) ליעבד ליה דאמר רב תחליפא אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפוריי' והוה מנח ספר תורה עליה וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה אלמא קסבר אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה
Le lit ne passait pas par la porte. On pensa le descendre par les toits. Rav ’Hisda leur dit : voici ce que j’ai appris de lui : pour un sage, son honneur est [de sortir] par la porte.
לא הוה נפיק פוריא מבבא סבור לשלשולי דרך גגין אמר להו רב חסדא הא גמירנא מיניה חכם כבודו דרך פתח
On pensa le transférer d’un lit à un autre. Rav ’Hisda leur dit : voici ce que j’ai appris de lui : pour un sage, son honneur est [de rester] sur le premier lit, car Rav Yehouda a dit au nom de Rav : d’où savons-nous que l’honneur d’un sage est [de rester] sur le premier lit ? De ce qu’il est dit : « Ils firent monter l’arche de Dieu sur un chariot neuf » (2 S 6, 3). On élargit la porte et on le sortit.
סבור לאשנויי מפוריא לפוריא אמר להו רב חסדא הכי גמירנא מיניה חכם כבודו במטה ראשונה דאמר רב יהודה אמר רב מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה שנאמר (שמואל ב ו, ג) וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה פרוס בבא ואפקוה
Rabbi Abba ouvrit [l’éloge funèbre] sur lui : notre maître était digne que la Présence divine repose sur lui, mais la Babylonie l’en a empêché.
פתח עליה רבי אבא ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה ליה
Rav Na’hman bar ’Hisda objecta – et certains disent : Rav ’Hanan bar ’Hisda – : « La parole du Seigneur fut, fut adressée à Ézéchiel, fils de Bouzi, le prêtre, au pays des Chaldéens » (Ez 1, 3) !
מתיב רב נחמן בר חסדא ואמרי לה רב חנן בר חסדא (יחזקאל א, ג) היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים
Son père le frappa de sa sandale et lui dit : ne t’ai-je pas dit de ne pas importuner les gens ? Que signifie « fut » ? Qu’elle avait déjà été [adressée à lui en terre d’Israël].
טפח ליה אבוה בסנדליה א"ל לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא מאי היה שהיה כבר
Quand on le monta là-bas [en terre d’Israël], on dit à Rabbi Ami et à Rabbi Assi : Rav Houna arrive. Ils dirent : quand nous étions là-bas, nous ne pouvions pas lever la tête à cause de lui ; maintenant que nous sommes venus ici, il est venu après nous.
כי אסקוה להתם אמרו ליה לר' אמי ולר' אסי רב הונא אתי אמרו כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה השתא אתינן הכא אתא בתרין
On leur dit : c’est son cercueil qui arrive. Rabbi Ami et Rabbi Assi sortirent ; Rabbi Ila et Rabbi ’Hanina ne sortirent pas. Certains disent : Rabbi Ila sortit, Rabbi ’Hanina ne sortit pas.
אמרו (ליה) ארונו בא ר' אמי ור' אסי נפוק ר' אילא ור' חנינא לא נפוק איכא דאמרי רבי אילא נפק ר' חנינא לא נפק
Celui qui sortit, quelle est sa raison ? Car il est enseigné : un cercueil qui passe d’un lieu à un autre, on se tient en rang pour lui et on dit la bénédiction des endeuillés et les consolations des endeuillés. Celui qui ne sortit pas, quelle est sa raison ? Car il est enseigné : un cercueil qui passe d’un lieu à un autre, on ne se tient pas en rang pour lui et on ne dit pas la bénédiction des endeuillés ni les consolations des endeuillés.
דנפק מאי טעמיה דתניא ארון העובר ממקום למקום עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים דלא נפק מאי טעמא דתניא ארון העובר ממקום למקום אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים
[Ces baraïtot] se contredisent ! Il n’y a pas de difficulté : ici, quand son squelette est intact ; là, quand son squelette n’est pas intact. Et Rav Houna, son squelette était intact ; celui qui ne sortit pas, on ne le lui avait pas précisé.
קשיין אהדדי לא קשיא כאן ששלדו קיימת כאן בשאין שלדו קיימת ורב הונא שלדו קיימת הוה דלא נפק לא סיימוה קמיה
Ils dirent : où le déposerons-nous ? Rav Houna a répandu la Torah en Israël, et Rabbi ’Hiya a répandu la Torah en Israël ; [déposons-le auprès de Rabbi ’Hiya].
אמרי היכא נינחיה רב הונא ריבץ תורה בישראל ור' חייא ריבץ תורה בישראל הוה
Qui l’introduira [dans le caveau] ? Rav ’Haga leur dit : moi, je l’introduirai, car j’ai acquis mon savoir dès l’âge de dix-huit ans, je n’ai jamais eu d’émission nocturne, je l’ai servi devant lui et je connais ses actes : un jour, la courroie de ses tefilin s’était retournée, et il jeûna pour cela quarante jeûnes.
מאן מעייל ליה אמר להו רב חגא אנא מעיילנא ליה דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי ומשמע ליה קמיה וידעי בעובדיה דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא
Il l’introduisit. Yehouda reposait à la droite de son père, et ’Hizkiya à sa gauche. Yehouda dit à ’Hizkiya : lève-toi de ta place, car il n’est pas convenable que Rav Houna reste debout. Tandis qu’il se levait, une colonne de feu se leva avec lui. Rav ’Haga la vit, fut effrayé, redressa le cercueil et sortit. Et s’il ne fut pas puni, ce fut parce qu’il avait redressé le cercueil de Rav Houna.
עייליה הוה גני יהודה מימיניה דאבוה וחזקיה משמאליה אמר ליה יהודה לחזקיה קום מדוכתיך דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא בהדי דקאים קם בהדיה עמודא דנורא חזייה רב חגא איבעית זקפיה לארוניה ונפק אתא והאי דלא איענש ענש משום דזקפיה לארוניה דרב הונא
Quand Rav ’Hisda mourut, on pensa poser un rouleau de la Torah sur son lit [funèbre]. Rabbi Its’hak leur dit : une chose que son maître n’approuvait pas, allons-nous, nous, la lui faire ?
כי נח נפשיה דרב חסדא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו ר' יצחק מילתא דלרביה לא סבירא ליה אנן ניקום נעביד ליה
On pensa ne pas faufiler leurs déchirures. Rabbi Its’hak bar Ami leur dit : pour un sage, dès qu’on a tourné le visage [pour s’éloigner] de derrière le lit, on faufile.
סבור דלא למישלל קרעייהו אמר להו ר' יצחק בר אמי חכם כיון שהחזירו פניהם מאחורי המטה שוללין
Quand Rabba bar Houna et Rav Hamnouna moururent, on les monta là-bas [en terre d’Israël].
כי נח נפשי' דרבה בר הונא ורב המנונא אסקינהו להתם
Original : Moed Katan 25a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.