Il nous apprend ceci : même là où l’on reçoit un salaire pour l’Écriture, il est permis d’en recevoir ; pour le midrach, il n’est pas permis d’en recevoir.
הא קא משמע לן דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למשקל על המדרש לא שרי למשקל
Nedarim 37a נדרים
Structure du débat :Baraïta 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
En quoi le midrach est-il différent, pour qu’on n’en reçoive pas ? Car il est écrit : « Et l’Éternel m’ordonna en ce temps-là de vous enseigner » (Dt 4, 14), et il est écrit : « Voyez, je vous ai enseigné des lois et des règles comme l’Éternel mon Dieu me l’a ordonné » (Dt 4, 5) : de même que moi [j’enseigne] gratuitement, vous aussi [enseignez] gratuitement. — L’Écriture aussi [devrait être enseignée] gratuitement !
מאי שנא מדרש דלא דכתיב (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם וכתיב (דברים ד, ה) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם מקרא נמי בחנם
Rav a dit : [c’est] un salaire pour la garde [des enfants] ; et Rabbi Yo’hanan a dit : un salaire pour la ponctuation des accents.
רב אמר שכר שימור ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים
Nous avons appris : « Il ne lui enseignera pas l’Écriture. » Cela va bien selon celui qui dit : un salaire pour la ponctuation des accents ; c’est pourquoi il ne la lui enseignera pas. Mais selon celui qui dit : un salaire pour la garde, un adulte a-t-il besoin d’être gardé ? — On enseigne [cela] au sujet d’un enfant.
תנן לא ילמדנו מקרא בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים היינו דלא ילמדנו אלא למאן דאמר שכר שימור גדול בר שימור הוא בקטן קתני
Si c’est au sujet d’un enfant, cite la fin : « Il peut cependant enseigner l’Écriture à ses fils. » Un enfant a-t-il des fils ? — Il manque quelque chose, et voici ce qu’on enseigne : il ne lui enseignera pas l’Écriture s’il s’agit d’un enfant ; s’il est adulte, il peut l’enseigner à lui et à ses fils.
אי בקטן אימא סיפא אבל מלמד את בניו מקרא קטן בר בנים הוא חסורי מחסרא והכי קתני לא ילמדנו מקרא בקטן אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא
On objecte : les enfants ne lisent pas [un texte] nouveau le Chabbat, mais ils révisent le premier jour. Cela va bien selon celui qui dit : un salaire pour la ponctuation des accents ; c’est pourquoi on ne lit pas de nouveau le Chabbat. Mais selon celui qui dit : un salaire pour la garde, pourquoi ne lit-on pas de nouveau le Chabbat, et pourquoi révise-t-on le premier jour ? Il y a bien un salaire pour la garde du Chabbat !
מיתיבי תינוקות לא קורין בתחילה בשבת אלא שונין בראשון בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים היינו דאין קורין בתחילה בשבת אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי אין קורין בתחילה בשבת ואמאי שונין בראשון הא איכא שכר שימור דשבת
Et selon ton raisonnement, le salaire pour la ponctuation le Chabbat est-il interdit ? C’est une inclusion [dans un salaire global], et une inclusion est tout à fait permise, car il a été enseigné : celui qui engage un ouvrier pour garder l’enfant, garder la vache, garder les semences, on ne lui donne pas de salaire pour le Chabbat ; c’est pourquoi,
וליטעמיך שכר פיסוק בשבת מי אסור הבלעה היא והבלעה מישרא שרי דתניא השוכר את הפועל לשמור את התינוק לשמור את הפרה לשמור את הזרעים אין נותנין לו שכר שבת לפיכך
Original : Nedarim 37a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.