car le silence ratifie, mais le silence n’abolit pas ; s’il a ratifié dans son cœur, c’est ratifié ; s’il a annulé dans son cœur, ce n’est pas annulé ; s’il a ratifié, il ne peut annuler ; s’il a annulé, il ne peut ratifier. Il est enseigné : « le silence ratifie » : n’est-ce pas celui qui se tait afin de contrarier ?
שהשתיקה מקיימת ואין שתיקה מבטלת קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר קיים אין יכול להפר הפר אין יכול לקיים קתני שהשתיקה מקיימת מאי לאו בשותק על מנת למיקט
Non, celui qui se tait afin de ratifier. Mais c’est [le cas] « s’il a ratifié dans son cœur, c’est ratifié » ! C’est plutôt celui qui se tait sans plus.
לא בשותק על מנת לקיים היינו קיים בלבו קיים אלא בשותק סתם
Nous avons trouvé plus de rigueur dans la ratification que dans l’annulation ; dans l’annulation que dans la ratification, d’où le savons-nous ? Rabbi Yo’hanan a dit : on demande la levée de la ratification, mais on ne demande pas la levée de l’annulation.
אשכחן חומר בהקם מבהפר בהפר מבהקם מנא לן אר"י נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר
Rav Kahana objecta : « Et si son mari se tait envers elle » (Nb 30, 15), etc. : l’Écriture parle de celui qui se tait afin de contrarier. Tu dis : de celui qui se tait afin de contrarier ; ou bien n’est-ce que de celui qui se tait afin de ratifier ?
מתיב רב כהנא (במדבר ל, טו) ואם החרש יחריש לה אישה וגו' בשותק על מנת למיקט הכתוב מדבר אתה אומר בשותק על מנת למיקט או אינו אלא בשותק על מנת לקיים
Quand il dit : « car il s’est tu envers elle » (Nb 30, 15), voici que l’Écriture parle de celui qui se tait afin de ratifier. Comment donc appliquer « Et si son mari se tait envers elle » ? L’Écriture parle de celui qui se tait afin de contrarier. C’est une réfutation !
כשהוא אומר (במדבר ל, טו) כי החריש לה הרי בשותק על מנת לקיים הכתוב מדבר הא מה אני מקיים אם החרש יחריש לה אישה בשותק על מנת למיקט הכתוב מדבר תיובתא
Qu’on établisse donc : l’un pour celui qui se tait afin de ratifier, l’autre pour celui qui se tait sans plus ! Ce sont des versets superflus qui sont écrits.
ולוקים הא בשותק על מנת לקיים הא בשותק סתם קראי יתירי כתיבי
Rava objecta : « Si elle a fait un vœu à la tombée de la nuit, il annule pour elle avant que la nuit ne tombe, car s’il n’a pas annulé et que la nuit est tombée, il ne peut annuler. » Pourquoi ? Que ce soit comme celui qui se tait afin de contrarier ! C’est une réfutation.
מתיב רבא נדרה עם חשכה מפר לה עד שלא חשכה שאם לא הפר וחשכה אינו יכול להפר אמאי להוי כשותק על מנת למיקט תיובתא
Rav Achi objecta : « Je savais qu’il existe des vœux, mais je ne savais pas qu’il existe des annulations » : il peut annuler. « Je savais qu’il existe des annulations, mais je ne savais pas que ceci était un vœu » : Rabbi Meïr dit : il ne peut annuler ; et les Sages disent : il peut annuler.
מתיב רב אשי יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירין יפר יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר ר"מ אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר
MICHNA: Et voici les vœux qu’il annule : les choses qui comportent une affliction de la personne : « si je me lave » ou « si je ne me lave pas », « si je me pare » ou « si je ne me pare pas ».
מתני׳ ואלו נדרים שהוא מפר דברים שיש בהן ענוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט
Original : Nedarim 79a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.