marchands d’aloès, qui étaient ici aujourd’hui — si ce n’est toi, c’est peut-être l’un d’eux. Rav Na’hman a dit : elle a jeté les yeux sur un autre, et il n’y a rien de sérieux dans ses paroles. [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
אהלויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא דילמא מנהון אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולית בה מששא במלה
Une femme n’était pas de bonne humeur avec son mari. Il lui dit : aujourd’hui, qu’y a-t-il de différent ? Elle lui dit : jamais tu ne m’as fait souffrir dans les rapports conjugaux comme aujourd’hui. Il lui dit : cette chose n’a pas eu lieu aujourd’hui. Elle lui dit : s’il en est ainsi, ces étrangers, marchands de naphte, qui étaient ici aujourd’hui — si ce n’est toi, c’est peut-être l’un d’eux. Rav Na’hman leur dit : ne faites pas attention à elle ; elle a jeté les yeux sur un autre.
ההיא איתתא דלא הוה בדיחא דעתה בהדי גברא אמר לה האידנא מאי שנא אמרה ליה מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא אמר לה לא הוה הדא מילתא האידנא אמרה ליה א"כ הלין נכרים נפטויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא דילמא חד מנהון אמר להו רב נחמן לא תשגיחון בה נותנת עיניה באחר הואי
Un homme se trouvait enfermé dans une maison avec une femme. Le maître de maison arriva ; l’amant perça la haie et s’enfuit. Rava a dit : la femme est permise : s’il avait commis une faute, il se serait caché.
ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא הוא ואינתתא על אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ארכוסי הוה מירכס
Un amant entra chez une femme. Le mari arriva ; l’amant monta s’asseoir derrière un rideau à la porte. Il y avait là du cresson déposé, et un serpent y avait goûté. Le maître de maison voulut manger de ce cresson à l’insu de la femme. L’amant lui dit : n’en mange pas, car un serpent y a goûté.
ההוא נואף דעל לגבי דההיא אנתתא אתא גברא סליק נואף איתיב [בכלאי] בבא הוה מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא בעא מרי דביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא אמר ליה ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינון חויא
Rava a dit : sa femme est permise : s’il avait commis une faute, il lui aurait convenu que [le mari] mange et meure, car il est écrit : « car elles ont commis l’adultère, et du sang est sur leurs mains » (Ez 23, 37).
אמר רבא אינתתיה שריא אם איתיה דעבד איסורא ניחא ליה דליכול ולימות דכתיב (יחזקאל כג, לז) כי נאפו ודם בידיהן
C’est évident ! Tu aurais pu dire : il a commis une faute, et s’il lui a parlé ainsi, c’est qu’il lui convenait que le mari ne meure pas, afin que la femme reste auprès de lui, [car] « les eaux volées sont douces, et le pain dérobé est agréable » (Pr 9, 17). Cela nous l’enseigne.
פשיטא מהו דתימא איסורא עבד והאי דאמר ליה דניחא ליה דלא לימות בעל דתהוי אינתתיה עלויה (משלי ט, יז) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם קא משמע לן
Nous reviendrons à toi, [chapitre] « Et voici les vœux ». Ainsi s’achève le traité Nedarim.
הדרן עלך ואלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים
Original : Nedarim 91b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.