Structure du débat :Question 2Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
mais le maître n’en a dit ni trois ni sept ! Il lui dit : en vérité, « entre le septième jour et les six jours de l’ouvrage » est [une formule] apparentée à la conclusion, et Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : celui qui fait la havdala doit dire [une formule] apparentée à la conclusion juste avant la conclusion. Et les gens de Poumbedita disent : [une formule] apparentée à l’ouverture juste avant la conclusion.
והא מר לא תלתא אמר ולא שבע אמר א"ל איברא בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא ואמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימתו ופומבדיתאי אמרי מעין פתיחתן סמוך לחתימתן
Quelle différence y a-t-il entre eux ? Il y a une différence entre eux pour un jour de fête qui tombe après le Chabbat, où nous concluons « entre sacré et sacré ».
מאי בינייהו איכא בינייהו יום טוב שחל להיות אחר השבת דחתמינן בין קודש לקודש
Selon celui qui dit « apparentée à l’ouverture, juste avant la conclusion », il n’est pas nécessaire de dire « entre la sainteté du Chabbat et la sainteté du jour de fête Tu as séparé » ; et selon celui qui dit « apparentée à la conclusion, juste avant la conclusion », il faut dire « entre la sainteté du Chabbat et la sainteté du jour de fête Tu as séparé ».
מ"ד מעין פתיחתן סמוך לחתימתן לא בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומאן דאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת
Le texte même : Rabbi Éléazar a dit au nom de Rabbi Ochaya : celui qui en dit moins n’en dira pas moins de trois, et celui qui en ajoute n’en dira pas plus de sept.
גופא אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא הפוחת לא יפחות משלש והמוסיף לא יוסיף על שבע
On objecta : on dit les séparations à la sortie des Chabbats, à la sortie des jours de fête, à la sortie de Yom Kippour, à la sortie du Chabbat vers un jour de fête, à la sortie d’un jour de fête vers les jours intermédiaires de la fête, mais non à la sortie d’un jour de fête vers le Chabbat. Celui qui en a l’habitude en dit beaucoup, et celui qui n’en a pas l’habitude en dit une.
מיתיבי אומר הבדלות במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי שבת ליום טוב ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד אבל לא במוצאי יום טוב לשבת הרגיל אומר הרבה ושאינו רגיל אומר אחת
C’est une controverse de Tannaïm, car Rabbi Yo’hanan a dit : le fils des saints en dit une, mais le peuple a l’usage d’en dire trois. Qui est le fils des saints ? Rabbi Mena’hem bar Simaï. Et pourquoi l’appelait-on le fils des saints ? Parce qu’il ne regardait pas l’effigie d’une pièce de monnaie. Rav Chmouel bar Idi fit dire : ’Hanania, mon frère, en dit une ; mais la halakha n’est pas selon lui.
תנאי היא דא"ר יוחנן בנן של קדושים אומר אחת ונהגו העם לומר שלש מאן ניהו בנן של קדושים רבי מנחם בר סימאי ואמאי קרו ליה בנן של קדושים דלא איסתכל בצורתא דזוזא שלח ליה רב שמואל בר אידי חנניא אחי אומר אחת ולית הלכתא כוותיה
Rabbi Yehochoua ben Lévi a dit : celui qui fait la havdala doit dire [des séparations] semblables à celles mentionnées dans la Torah. On objecta : quel est l’ordre des séparations ? On dit : « Qui sépare entre le sacré et le profane, entre la lumière et les ténèbres, entre Israël et les nations, entre le septième jour et les six jours de l’ouvrage, entre l’impur et le pur, entre la mer et la terre ferme, entre les eaux supérieures et les eaux inférieures, entre les cohanim, les lévites et les Israélites »,
אמר רבי יהושע בן לוי המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה מיתיבי סדר הבדלות היאך אומר המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בין טמא לטהור בין הים לחרבה בין מים העליונים למים התחתונים בין כהנים ללוים וישראלים
et l’on conclut par l’ordre de la Création ; d’autres disent : par « Celui qui forme la Création ». Rabbi Yossé bar Rabbi Yehouda dit : on conclut par « Qui sanctifie Israël ». Or, s’il en est ainsi, « entre la mer et la terre ferme » — la séparation n’y est pas écrite ! Retire de là « entre la mer et la terre ferme ».
וחותם בסדר בראשית ואחרים אומרים ביוצר בראשית רבי יוסי ברבי יהודה אומר חותם מקדש ישראל ואם איתא הא בין הים לחרבה לא כתיבא ביה הבדלה סמי מכאן בין הים לחרבה
S’il en est ainsi, « entre le septième jour et les six jours de l’ouvrage » est aussi [une formule] apparentée à la conclusion ; il en manque une, et il n’y en a pas sept !
אי הכי בין יום השביעי לששת ימי המעשה נמי מעין חתימה הוא בצר חדא וליכא שבע
On répond : cohanim, lévites et Israélites, ce sont deux choses : entre les lévites et les Israélites, comme il est écrit : « En ce temps-là, l’Éternel sépara la tribu de Lévi » (Dt 10, 8) ; entre les cohanim et les lévites, comme il est écrit : « Fils d’Amram : Aaron et Moïse ; et Aaron fut séparé pour être consacré comme saint des saints » (1 Ch 23, 13).
אמרי כהנים לוים וישראלים תרי מילי נינהו בין לוים לישראלים דכתיב (דברים י, ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי בין הכהנים ללוים דכתיב (דברי הימים א כג, יג) בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים
Pour conclure, par quoi conclut-on ? Rav a dit : « Qui sanctifie Israël » ; et Chmouel a dit : « Qui sépare entre le sacré et le profane ». Abayé — et certains disent Rav Yossef — a maudit [quiconque fait] selon cet [avis] de Rav.
מחתם מאי חתים רב אמר מקדש ישראל ושמואל אמר המבדיל בין קודש לחול לייט עלה אביי ואיתימא רב יוסף אהא דרב
On a enseigné au nom de Rabbi Yehochoua ben ’Hanania : quiconque conclut par « Qui sanctifie Israël et qui sépare entre le sacré et le profane », on prolonge ses jours et ses années.
תנא משמיה דרבי יהושע בן חנניא כל החותם מקדש ישראל והמבדיל בין קודש לחול מאריכין לו ימיו ושנותיו
Original : Pesachim 104a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.