[Ce verset] enseigne au sujet de la ’haguiga du quatorze qu’elle se mange pendant deux jours et une nuit. Ou n’est-ce que pendant un jour et une nuit ? Quand il dit : « au premier jour », voici que le second matin est mentionné.
לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד או אינו אלא ליום ולילה כשהוא אומר (דברים טז, ד) ביום הראשון (לבקר) הרי בקר שני אמור
Ou n’est-ce que le premier matin ? Et comment accomplirai-je [le principe de] la ’haguiga qui se mange pendant deux jours et une nuit ? À l’exception de celle-ci. Quand il dit à son sujet : « Si c’est un vœu ou un don volontaire » (Lv 7, 16), cela enseigne au sujet de la ’haguiga du quatorze qu’elle se mange pendant deux jours et une nuit.
או אינו אלא בקר ראשון ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד חוץ מזו כשהוא אומר בו (ויקרא ז, טז) אם נדר או נדבה לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לב' ימים ולילה א'
Le maître a dit : « Ou n’est-ce que le premier matin ? » Mais tu as dit : « Quand il dit : au premier jour, voici que le second matin est mentionné » ! Voici ce qu’il dit : Ou bien l’Écriture parle-t-elle de deux ’haguigot, l’une la ’haguiga du quatorze et l’autre la ’haguiga du quinze, celle-ci jusqu’à son matin et celle-là jusqu’à son matin ?
אמר מר או אינו אלא בקר ראשון הא אמרת כשהוא אומר ביום הראשון (לבקר) הרי בקר שני אמור ה"ק או אינו אלא בשתי חגיגו' הכתוב מדבר אחת חגיגת י"ד ואחת חגיגת ט"ו וזו לבוקרה וזו לבוקרה
Il reprend ensuite : Mais puisque nous tenons pour établi qu’il y a une ’haguiga qui se mange pendant deux jours et une nuit, alors « si c’est un vœu ou un don volontaire », à quoi [s’applique-t-il] ? Si c’est la ’haguiga du quatorze, il est écrit à son sujet un jour et une nuit ; si c’est la ’haguiga du quinze, il est écrit à son sujet un jour et une nuit.
הדר אמר אלא דקי"ל חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד א"כ אם נדר או נדבה במאי אי חגיגת י"ד הא כתיב בה יום ולילה אי חגיגת ט"ו הא כתיב בה יום ולילה
C’est donc celui-ci [le verset de l’Exode] qui concerne la ’haguiga du quinze, et l’autre verset tout entier concerne la ’haguiga du quatorze : il enseigne au sujet de la ’haguiga du quatorze qu’elle se mange pendant deux jours et une nuit.
אלא האי לחגיגת ט"ו והאיך כוליה קרא לחגיגת י"ד לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד
La raison est qu’il est écrit « au premier jour jusqu’au matin », [pour enseigner] que ce matin-là est le second matin ; mais partout où il est écrit « matin » sans précision, c’est le premier matin, même s’il n’est pas écrit « prémices ».
טעמא דכתיב ביום הראשון לבקר דמאי בקר בקר שני הא כל היכא דכתיב בקר סתמא בקר ראשון ואע"ג דלא כתב ביה ראשית:
Et tous les autres sacrifices qu’on a abattus au nom du Pessa’h : s’ils ne sont pas aptes [à être un Pessa’h], on est redevable ; et s’ils sont aptes, Rabbi Eliézer rend redevable d’un sacrifice expiatoire et Rabbi Yehochoua exempte.
ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראויין חייב ואם ראויין הן רבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר
Rabbi Eliézer lui dit : Quoi ! si le Pessa’h, qui est permis [le Chabbat] sous son propre nom, rend redevable quand on a changé son nom, les sacrifices, qui sont interdits [le Chabbat] sous leur propre nom, n’est-il pas logique qu’on soit redevable quand on a changé leur nom ? Rabbi Yehochoua lui dit : Non ! Si tu le dis du Pessa’h, qu’on a changé en une chose interdite, le diras-tu des sacrifices, qu’on a changés en une chose permise ?
א"ל ר' אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב א"ל ר' יהושע לא אם אמרת בפסח ששינהו בדבר אסור תאמר בזבחים ששינן בדבר המותר
Rabbi Eliézer lui dit : Les [sacrifices] communautaires le prouveront : ils sont permis sous leur propre nom, et celui qui abat [d’autres sacrifices] sous leur nom est redevable. Rabbi Yehochoua lui dit : Non ! Si tu le dis des [sacrifices] communautaires, qui ont une limite, le diras-tu du Pessa’h, qui n’a pas de limite ?
א"ל ר"א אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב א"ל ר' יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה
Si on l’a abattu pour d’autres que ceux qui le mangent, pour d’autres que ceux qui y sont inscrits, pour des incirconcis ou pour des impurs, on est redevable. Pour ceux qui le mangent et pour d’autres que ceux qui le mangent, pour ceux qui y sont inscrits et pour d’autres que ceux qui y sont inscrits, pour des circoncis et des incirconcis, pour des impurs et des purs, on est exempt.
שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלין ולטמאין חייב לאוכליו ושלא לאוכליו למנויו ושלא למנויו למולין ולערלים לטמאין ולטהורין פטור
Si on l’a abattu et qu’il s’est révélé porteur d’un défaut, on est redevable. Si on l’a abattu et qu’il s’est révélé tréfa de façon cachée, on est exempt.
שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור
Si on l’a abattu et qu’on apprend que les propriétaires s’en étaient retirés, ou qu’ils étaient morts, ou qu’ils étaient devenus impurs, on est exempt, car on a abattu avec permission. GUEMARA :
שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם או שמתו או שנטמאו פטור מפני ששחט ברשות: גמ׳
Original : Pesachim 71b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.