Structure du débat :Question 4Récit 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
au moment de la réjouissance, et ce n’est pas le cas. Au titre de la ’haguiga : c’est une chose obligatoire, et toute chose obligatoire ne vient que de [biens] profanes.
בשעת שמחה וליכא משום חגיגה הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין
Dirons-nous que ceci le soutient : « Et tu seras uniquement joyeux » (Dt 16, 15) : pour inclure la nuit du dernier jour de fête dans la réjouissance. Tu dis : la nuit du dernier jour de fête ; ou n’est-ce pas plutôt la nuit du premier jour de fête ? L’Écriture dit : « uniquement » : elle a fait une distinction.
לימא מסייע ליה (דברים טז, טו) והיית אך שמח לרבות לילי י"ט האחרון לשמחה אתה אומר לילי י"ט האחרון או אינו אלא לילי יום טוב הראשון תלמוד לומר אך (שמח) חלק
Non, c’est comme [la baraïta] en enseigne la raison : Qu’as-tu vu pour inclure la nuit du dernier jour de fête et exclure la nuit du premier jour de fête ? J’inclus la nuit du dernier jour de fête, car il y a de la réjouissance avant elle, et j’exclus la nuit du premier jour de fête, car il n’y a pas de réjouissance avant elle.
לא כדתני טעמא מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב ראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו
Rav Yossef objecta : Par la ’haguiga du quatorze, on s’acquitte au titre de la réjouissance, mais on ne s’acquitte pas au titre de la ’haguiga. Pourquoi ? Il nous faut une immolation au moment de la réjouissance, et ce n’est pas le cas ! Rav Idi bar Avin a dit : [Il s’agit du cas] où il a tardé et l’a abattue [le quinze].
מתיב רב יוסף חגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה ואין יוצא בה משום חגיגה אמאי הא בעינן זביחה בשעת שמחה וליכא אמר רב אידי בר אבין שעיכב ושחטה
Rav Achi a dit : C’est aussi ce qui est logique ; car si tu ne disais pas cela, cette baraïta, qui l’enseigne ? Ben Téma. Or Ben Téma l’invalide si elle passe la nuit ! On en déduit [qu’il a tardé].
אמר רב אשי הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי הא מתניתא מאן קתני לה בן תימא בן תימא הא פסלה לה בלינה ש"מ
Rava objecta : Le Hallel et la réjouissance, huit [jours]. Or si tu dis qu’il nous faut une immolation au moment de la réjouissance, il arrive bien souvent qu’on n’en trouve que sept, par exemple lorsque le premier jour de fête tombe un Chabbat ! Rav Houna, fils de Rav Yehouda, a dit : On le réjouit avec les boucs des fêtes.
מתיב רבא ההלל והשמחה שמנה ואי אמרת בעינן זביחה בשעת שמחה הא זמנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה כגון שחל י"ט הראשון להיות בשבת א"ר הונא בריה דרב יהודה משמחו בשעירי הרגלים
Rava a dit : Il y a deux réponses à cela. D’abord, les boucs des fêtes se mangent cuits, ils ne se mangent pas rôtis, et il n’y a pas de réjouissance avec du cuit. Et en outre, ce sont les cohanim qui mangent, et les Israélites, avec quoi se réjouissent-ils ? Rav Papa a donc dit : On le réjouit avec un vêtement propre et du vin vieux.
אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי אין נאכלין ושמחה בחי ליכא ועוד כהנים אוכלין וישראל במה שמחים אלא א"ר פפא משמחו בכסות נקיה ויין ישן
Quand Ravin vint, il dit au nom de Rabbi Éléazar : Des chelamim qu’on a abattus la veille du jour de fête, on s’en acquitte au titre de la réjouissance, mais on ne s’en acquitte pas au titre de la ’haguiga. On s’en acquitte au titre de la réjouissance : il ne nous faut pas d’immolation au moment de la réjouissance. Et pas au titre de la ’haguiga : c’est une chose obligatoire, et toute chose obligatoire ne vient que de [biens] profanes.
כי אתא רבין א"ר אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהן משום שמחה ואין יוצא בהן משום חגיגה יוצא משום שמחה לא בעינן זביחה בשעת שמחה ולא משום חגיגה הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין
On a objecté : « Et tu seras uniquement joyeux » : pour inclure la nuit du dernier jour de fête dans la réjouissance. Tu dis : pour inclure la nuit du dernier jour de fête ; ou n’est-ce pas plutôt pour inclure la nuit du premier jour de fête ? L’Écriture dit : « uniquement » : elle a fait une distinction.
מיתיבי והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון תלמוד לומר אך חלק
Quelle en est la raison ? N’est-ce pas parce qu’il n’a pas de quoi se réjouir ? Non, c’est comme il est enseigné : Qu’as-tu vu pour inclure la nuit du dernier jour de fête et exclure la nuit du premier jour de fête ? J’inclus la nuit du dernier jour de fête, car il y a de la réjouissance avant elle, et j’exclus la nuit du premier jour de fête, car il n’y a pas de réjouissance avant elle.
מאי טעמא לאו משום דאין לו במה ישמח לא כדתניא מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב הראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו
Rav Kahana a dit : D’où [savons-nous] que les parties à brûler de la ’haguiga du quinze sont invalidées en passant la nuit ? Car il est dit : « Et la graisse de ma fête ne passera pas la nuit jusqu’au matin » (Ex 23, 18), et juste après : « Les prémices » (Ex 23, 19), pour dire que ce matin-là est le premier matin.
אמר רב כהנא מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר שנפסלין בלינה שנאמר (שמות כג, יח) ולא ילין חלב חגי עד בקר וסמיך ליה ראשית למימרא דהאי בקר בקר ראשון
Rav Yossef s’y opposa : La raison est qu’il est écrit « les prémices » ; s’il n’était pas écrit « les prémices », j’aurais dit : quel matin ? le second matin. Existe-t-il une chose dont la chair serait invalidée dès le soir et les parties à brûler [seulement] au matin ?
מתקיף לה רב יוסף טעמא דכתב ראשית הא לא כתב ראשית הוה אמינא מאי בקר בקר שני מי איכא מידי דבשר איפסיל ליה מאורתא ואמורין עד צפרא
Abayé lui dit : Pourquoi pas ? Voici le Pessa’h selon Rabbi Éléazar ben Azaria, dont la chair est invalidée à partir de minuit, et les parties à brûler [seulement] au matin !
אמר ליה אביי אלמה לא והרי פסח לרבי אלעזר בן עזריה דבשר איפסיל ליה מחצות ואמורין עד צפרא
Rava a dit : Voici ce qui fait difficulté pour Rav Yossef : Existe-t-il une chose telle que le Tanna, pour la chair, n’ait pas besoin de « prémices », et que Rav Kahana, pour les parties à brûler, ait besoin de « prémices » ?
אמר רבא רב יוסף הכי קא קשיא ליה מי איכא מידי דאלו תנא לבשר לא בעי ראשית ורב כהנא לאימורין בעי ראשית
De quoi s’agit-il ? Car il est enseigné : « Rien de la chair que tu immoleras le soir, au premier jour, ne passera la nuit jusqu’au matin » (Dt 16, 4).
מאי היא דתניא (דברים טז, ד) לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר
Original : Pesachim 71a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.