la pureté repousse [au second Pessa’h], mais l’impureté ne repousse pas ; et l’autre estime que même l’impureté repousse.
טהרה מדחיא טומאה לא מדחיא ומר סבר אפילו טומאה נמי מדחיא
Pessa’him 80b פסחים
Structure du débat :Michna 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il a été dit : s’ils étaient pour un tiers des zavim, pour un tiers purs et pour un tiers impurs par un mort, Rabbi Mani bar Patich dit : ces impurs par un mort ne font ni le premier ni le second.
איתמר היו שלישיתן זבין ושלישיתן טהורין ושלישיתן טמאי מתים אמר רבי מני בר פטיש אותן טמאי מתים אינן עושין לא את הראשון ולא השני
Au premier, ils ne le font pas : les zavim s’ajoutent aux purs, puisqu’ils ne le font pas dans l’impureté, et les impurs par un mort deviennent une minorité ; or une minorité ne le fait pas au premier. Au second, ils ne le font pas : les zavim s’ajoutent aux impurs par un mort, puisqu’ils ne le font pas au premier, et ils deviennent une majorité ; or une majorité n’est pas repoussée au second Pessa’h.
בראשון לא עבדי הגדילו זבין על הטהורים דלא עבדי בטומאה הוה ליה טמאי מתים מיעוטא ומיעוטא לא עבדי בראשון בשני לא עבדי נצרפו זבין עם טמאי מתים דלא עבדי בראשון הוו להו רובא ורובא לא מדחו לפסח שני:
MICHNA: Le Pessa’h dont le sang a été aspergé et dont on a appris ensuite qu’il était impur, la plaque frontale le fait agréer. Si c’est la personne qui est devenue impure, la plaque frontale ne fait pas agréer, car on a dit : pour le naziréen et pour celui qui fait le Pessa’h, la plaque frontale fait agréer l’impureté du sang, et la plaque frontale ne fait pas agréer l’impureté de la personne.
מתני׳ הפסח שנזרק דמו ואח"כ נודע שהוא טמא הציץ מרצה נטמא הגוף אין הציץ מרצה מפני שאמרו הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף
S’il est devenu impur d’une impureté de l’abîme, la plaque frontale fait agréer.
נטמא טומאת התהום הציץ מרצה:
GUEMARA: La raison est que [le sang] a été aspergé et qu’ensuite on l’a appris ; mais si on l’a appris et qu’ensuite il a été aspergé, elle ne fait pas agréer.
גמ׳ טעמא דנזרק ואח"כ נודע אבל נודע ואח"כ נזרק לא מרצה
On oppose : Pour quoi la plaque frontale fait-elle agréer ? Pour le sang, la chair et la graisse devenus impurs, que ce soit par inadvertance ou délibérément, par contrainte ou volontairement, pour un individu ou pour la communauté.
ורמינהו על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בציבור
Ravina dit : pour son impureté, qu’elle soit par inadvertance ou délibérée, c’est agréé ; pour son aspersion, si elle est par inadvertance, c’est agréé, si elle est délibérée, ce n’est pas agréé.
אמר רבינא טומאתו בין בשוגג בין במזיד הורצה זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה
Rabbi Chila dit : pour son aspersion, qu’elle soit par inadvertance ou délibérée, c’est agréé ; pour son impureté, si elle est par inadvertance, c’est agréé, si elle est délibérée, ce n’est pas agréé.
רבי שילא אמר זריקתו בין בשוגג בין במזיד הורצה טומאתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה
Mais alors, ce qu’enseigne [la baraïta] : « que ce soit par inadvertance ou délibérément », voici ce qu’elle veut dire : s’il est devenu impur par inadvertance et qu’on l’a aspergé, que ce soit par inadvertance ou délibérément, c’est agréé.
אלא הא דקתני בין בשוגג בין במזיד ה"ק נטמא בשוגג וזרקו בין בשוגג בין במזיד הורצה
Et ce qu’enseigne [la Michna] : « dont le sang a été aspergé et dont on a appris ensuite », la raison serait qu’il a été aspergé et qu’ensuite on l’a appris, mais si on l’a appris puis aspergé, non ? Il en va de même même si on l’a appris et qu’ensuite on a aspergé.
והא דקתני דם שנזרק ואח"כ נודע טעמא דנזרק ואח"כ נודע אבל נודע ואח"כ נזרק לא הוא הדין דאפילו נודע ואח"כ נזרק
Et si elle enseigne « aspergé puis appris », c’est parce qu’elle veut enseigner dans la fin : « si c’est la personne qui est devenue impure, la plaque frontale ne fait pas agréer », c’est-à-dire même si on a aspergé et qu’ensuite on l’a appris ; elle enseigne donc aussi au début « aspergé puis appris ».
והאי דקתני נזרק ואח"כ נודע משום דבעי למתני סיפא נטמא הגוף אין הציץ מרצה דאפילו נזרק ואח"כ נודע לא קתני רישא נמי נזרק ואח"כ נודע:
« S’il est devenu impur d’une impureté de l’abîme, etc. » Rami bar ’Hama demanda : le cohen qui fait agréer leurs sacrifices, l’impureté de l’abîme lui est-elle permise ou non ? Disons-nous que, lorsqu’on a reçu [la tradition sur] l’impureté de l’abîme, c’est pour les propriétaires, mais pour le cohen on ne l’a pas reçue ? Ou bien l’a-t-on reçue pour le sacrifice, sans distinction entre le cohen et les propriétaires ?
נטמא טומאת התהום וכו' בעי רמי בר חמא כהן המרצה בקרבנותיהן הותרה לו טומאת התהום או לא מי אמרינן כי גמירי טומאת התהום בבעלים בכהן לא גמירי או דילמא בזבחא גמירי לא שנא בכהן ול"ש בבעלים
Rava dit : viens et entends, car Rabbi ’Hiya a enseigné : on n’a parlé d’impureté de l’abîme que pour le mort seulement. « Le mort », pour exclure quoi ? N’est-ce pas pour exclure l’impureté de l’abîme d’un reptile ?
אמר רבא ת"ש דתני רבי חייא לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד מת למעוטי מאי לאו למעוטי טומאת התהום דשרץ
Et de quoi s’agit-il ? Si l’on dit qu’il s’agit des propriétaires, alors de qui ? Si c’est du naziréen, [l’impureté d’un reptile] a-t-elle un effet sur lui ? Le Miséricordieux a dit : « Si quelqu’un meurt auprès de lui » (Nb 6, 9).
ובמאי עסקינן אי נימא בבעלים ובמאן אי בנזיר מי מהני ביה (במדבר ו, ט) כי ימות מת עליו אמר רחמנא
Mais [s’il s’agit] de celui qui fait le Pessa’h, cela va bien pour celui qui dit qu’on n’égorge ni n’asperge pour les impurs par un reptile ; mais pour celui qui dit qu’on égorge et qu’on asperge pour les impurs par un reptile, maintenant qu’une impureté connue lui est permise, l’impureté de l’abîme, à plus forte raison !
אלא בעושה פסח הניחא למאן דאמר אין שוחטין וזורקין על טמאי שרץ אלא למאן דאמר שוחטין וזורקין על טמאי שרץ השתא טומאה ידועה הותרה לו טומאת התהום לא כל שכן
N’est-ce donc pas qu’il s’agit du cohen ? Déduis-en que l’impureté de l’abîme lui est permise.
אלא לאו בכהן ושמע מינה הותרה לו טומאת התהום
Rav Yossef dit : non ; en vérité, il s’agit des propriétaires et du Pessa’h, et c’est pour exclure l’impureté de l’abîme de l’écoulement [zava].
אמר רב יוסף לא לעולם בבעלים ובפסח ולמעוטי טומאת התהום דזיבה
Et l’impureté de l’abîme de l’écoulement, [la plaque] ne la fait pas agréer ? N’a-t-on pas enseigné : Rabbi Yossé dit : la femme qui garde un jour contre un jour, pour laquelle on a égorgé et aspergé
וטומאת תהום דזיבה לא מרצה והתניא רבי יוסי אומר שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה
Original : Pesachim 80b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.