Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Donc, si on l’a fait tomber, elle est valide. Pourquoi ? Le Miséricordieux a dit : « Ils prendront et mettront » (Nb 19, 17). N’est-ce donc pas qu’on en déduit qu’une prise au moyen d’un autre objet s’appelle une prise ?
הא הפילו הוא כשר אמאי (במדבר יט, יז) ולקחו ונתן אמר רחמנא אלא לאו שמע מינה לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה
Et Rabba a dit : qu’on n’enfonce pas le loulav dans le bouquet, de peur que des feuilles ne tombent et ne forment une interposition. Et Rava a dit : une espèce sur sa propre espèce ne forme pas interposition.
ואמר רבה לא לדוץ איניש לולבא בהושענא דדלמא נתרי טרפי והוי חציצה ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ
Et Rabba a dit : qu’on ne coupe pas le loulav [quand il est] dans le bouquet, car il reste des brins et cela forme une interposition. Et Rava a dit : une espèce sur sa propre espèce ne forme pas interposition.
ואמר רבה לא ליגוז איניש לולבא בהושענא דמשתיירי הוצא והוי חציצה ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ
Et Rabba a dit : le myrte de la mitsva, il est interdit de le humer ; l’étrog de la mitsva, il est permis de le humer. Quelle en est la raison ? Le myrte est destiné à l’odeur ; quand on l’a mis à part, on l’a mis à part de l’odeur. L’étrog est destiné à la consommation ; quand on l’a mis à part, on l’a mis à part de la consommation.
ואמר רבה הדס של מצוה אסור להריח בו אתרוג של מצוה מותר להריח בו מ"ט הדס דלריחא קאי כי אקצייה מריחא אקצייה אתרוג דלאכילה קאי כי אקצייה מאכילה אקצייה
Et Rabba a dit : le myrte attaché [au sol], il est permis de le humer ; l’étrog attaché [à l’arbre], il est interdit de le humer. Quelle en est la raison ? Le myrte est destiné à l’odeur ; si tu le lui permets, il n’en viendra pas à le couper. L’étrog est destiné à la consommation ; si tu le lui permets, il en viendra à le cueillir.
ואמר רבה הדס במחובר מותר להריח בו אתרוג במחובר אסור להריח בו מ"ט הדס דלהריח קאי אי שרית ליה לא אתי למגזייה אתרוג דלאכילה קאי אי שרית ליה אתי למגזייה
Et Rabba a dit : le loulav dans la main droite et l’étrog dans la gauche. Quelle en est la raison ? Ceux-là font trois mitsvot, et celui-ci une seule mitsva. Rabbi Yirmeya dit à Rabbi Zerika : pourquoi ne récitons-nous la bénédiction que sur la prise du loulav ? Puisqu’il est le plus haut de tous. Qu’on soulève donc l’étrog et qu’on récite la bénédiction [sur lui] ! Il lui répondit : parce que dans son espèce, il est le plus haut de tous.
ואמר רבה לולב בימין ואתרוג בשמאל מ"ט הני תלתא מצות והאי חדא מצוה א"ל ר' ירמיה לר' זריקא מאי טעם לא מברכינן אלא על נטילת לולב הואיל וגבוה מכולן ולגבהיה לאתרוג ולבריך א"ל הואיל ובמינו גבוה מכולן:
MICHNA: Et à quel moment agitait-on [le loulav] ? À « Rendez grâce à l’Éternel », au début et à la fin, et à « De grâce, Éternel, sauve donc ! », telles sont les paroles de Beit Hillel. Et Beit Chammaï disent : également à « De grâce, Éternel, fais donc réussir ! ». Rabbi Akiva a dit : j’observais Rabban Gamliel et Rabbi Yehochoua : tout le peuple agitait ses loulavs, et eux ne les agitaient qu’à « De grâce, Éternel, sauve donc ! ».
מתני׳ והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחילה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא דברי ב"ה וב"ש אומרין אף באנא ה' הצליחה נא א"ר עקיבא צופה הייתי ברבן גמליאל ור' יהושע שכל העם היו מנענעין את לולביהן והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא:
GUEMARA: L’agitation, qui en a parlé ? C’est là-bas que [la michna] se trouve : « Tout loulav qui a trois palmes, suffisamment pour l’agiter, est valide. » Et elle dit [ici] : à quel moment agitait-on ?
גמ׳ נענוע מאן דכר שמיה התם קאי כל לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר וקאמר היכן מנענעין
Nous avons appris là-bas : les deux pains et les deux agneaux de la fête des Semaines, comment procède-t-on ? On place les deux pains sur les deux agneaux, on met la main dessous, et on balance, on mène en avant et on ramène, on élève et on abaisse, ainsi qu’il est dit : « qui a été balancé et qui a été élevé » (Ex 29, 27).
תנן התם שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הוא עושה מניח שתי הלחם על גבי שני הכבשין ומניח ידו תחתיהן ומניף ומוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר (שמות כט, כז) אשר הונף ואשר הורם
Rabbi Yo’hanan a dit : on mène en avant et on ramène vers Celui à qui appartiennent les quatre vents ; on élève et on abaisse vers Celui à qui appartiennent les cieux et la terre. En Occident [en terre d’Israël], on l’enseignait ainsi : Rabbi ’Hama bar ’Oukva a dit au nom de Rabbi Yossé fils de Rabbi ’Hanina : on mène en avant et on ramène pour arrêter les vents mauvais ; on élève et on abaisse pour arrêter les rosées mauvaises. Rabbi Yossé bar Avin a dit, et certains disent que c’est Rabbi Yossé bar Zevila : cela dit
א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו במערבא מתנו הכי א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי ברבי חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים א"ר יוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר זבילא זאת אומרת
Original : Sukkah 37b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.