Structure du débat :Michna 1Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
porte sur les mâles ; mais pour les femelles, de l’avis de tous, sur des [animaux] abattus ils se rachètent, sur des vivants ils ne se rachètent pas : c’est une mesure préventive, de peur qu’on n’en élève des troupeaux.
בזכרים אבל בנקבות דברי הכל על שחוטין מתחללין על חיין אין מתחללין גזרה שמא יגדל מהן עדרים
Rav Achi a dit : la controverse porte sur le premier fruit ; mais pour le second fruit, de l’avis de tous, [le transfert se fait] tant par voie d’achat que par voie de rachat. Et ce qu’il enseigne « on a acheté », « on a acheté », c’est parce qu’il a enseigné « on a acheté » au début qu’il a aussi enseigné « on a acheté » à la fin.
אמר רב אשי מחלוקת בפרי ראשון אבל בפרי שני דברי הכל בין דרך מקח בין דרך חילול והא דקתני לקח לקח איידי דתנא רישא לקח תנא נמי סיפא לקח
Ravina objecta à Rav Achi : celui qui a un sela de la septième année et veut acheter une tunique avec, comment fera-t-il ? Il ira chez le boutiquier dont il est client habituel et lui dira : donne-moi des fruits pour un sela. Celui-ci les lui donne, et il lui dit ensuite : ces fruits te sont donnés en cadeau ; et l’autre lui dit : voici pour toi ce sela en cadeau. Et celui-ci achète avec ce qu’il veut. Or ici il s’agit du second fruit, et il enseigne : par voie d’achat, oui ; par voie de rachat, non !
איתיביה רבינא לרב אשי מי שיש לו סלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק כיצד יעשה ילך אצל חנווני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי בסלע פירות ונותן לו וחוזר ואומר לו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה והוא אומר לו הא לך סלע זו במתנה והלה לוקח בהן מה שירצה והא הכא דפרי שני הוא וקתני דרך מקח אין דרך חילול לא
Mais Rav Achi a dit : la controverse porte sur le second fruit ; mais pour le premier fruit, de l’avis de tous, par voie d’achat, oui ; par voie de rachat, non. Et ce qu’il enseigne : « tant la septième année que le second maasser », que signifie « la septième année » ? L’argent de la septième année.
אלא א"ר אשי מחלוקת בפרי שני אבל בפרי ראשון ד"ה דרך מקח אין דרך חילול לא והא דקתני אחד שביעית ואחד מעשר שני מאי שביעית דמי שביעית
Car si tu ne le dis pas ainsi, [que signifie] le maasser ? Le maasser lui-même ? Mais il est écrit : « Et tu serreras l’argent dans ta main » (Dt 14, 25) ! Il s’agit donc de l’argent du maasser ; ici aussi, de l’argent de la septième année.
דאי לא תימא הכי מעשר מעשר ממש והא כתיב (דברים יד, כה) וצרת הכסף בידך אלא דמי מעשר הכא נמי דמי שביעית:
MICHNA: Autrefois, le loulav était pris au Temple sept [jours] et dans la province un seul jour. Depuis que le Temple a été détruit, Rabban Yo’hanan ben Zakkaï a institué que le loulav soit pris dans la province sept [jours], en souvenir du Temple,
מתני׳ בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש
GUEMARA: D’où savons-nous que nous faisons [des choses] en souvenir du Temple ? Rabbi Yo’hanan a dit : car le verset dit : « Car je ferai monter pour toi la guérison et de tes plaies je te guérirai, parole de l’Éternel ; car on t’a appelée la rejetée, Sion, dont personne ne se soucie » (Jr 30, 17). « Dont personne ne se soucie » implique qu’il faut s’en soucier.
גמ׳ מנא לן דעבדינן זכר למקדש א"ר יוחנן דאמר קרא (ירמיהו ל, יז) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:
« Et que le jour du balancement » : quelle en est la raison ? Le Temple sera bientôt rebâti, et l’on dira : l’année dernière, n’avons-nous pas mangé dès que l’orient s’est éclairé ? Maintenant aussi mangeons ! Et ils ne savent pas que l’année dernière, quand il n’y avait pas de Temple, l’éclairement de l’orient permettait ; maintenant qu’il y a le Temple, c’est l’omer qui permet.
ושיהא יום הנף: מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש האיר מזרח התיר השתא דאיכא בית המקדש עומר מתיר
Il serait rebâti quand ? Si l’on dit qu’il est rebâti le seize, voici que l’éclairement de l’orient a déjà permis. Mais s’il est rebâti le quinze, à partir de midi ce devrait être permis, car nous avons appris : ceux qui sont éloignés sont autorisés à partir de midi, parce que le tribunal n’est pas négligent à son égard.
דאיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי התיר האיר מזרח אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן תשתרי דהא תנן הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב"ד מתעצלים בו
Ce n’est nécessaire que s’il est rebâti la nuit, ou bien près du coucher du soleil. Rav Na’hman bar Yits’hak a dit : Rabban Yo’hanan ben Zakkaï l’a dit selon l’opinion de Rabbi Yehouda, qui a dit que c’est interdit d’après la Torah, car il est écrit :
לא צריכא דאיבני בליליא אי נמי סמוך לשקיעת החמה (אמר) רב נחמן בר יצחק אמר רבן יוחנן בן זכאי בשיטת ר' יהודה אמר' דאמר מן התורה הוא אסור דכתיב
Original : Sukkah 41a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.