et aux jours de fête inscrits dans le Rouleau des jeûnes (Méguilat Taanit).
ובימים טובים הכתובין במגילת תענית
Ta’anit 10b תענית
Structure du débat :Baraïta 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Nos maîtres ont enseigné : qu’un homme ne dise pas : je suis un élève, je ne suis pas digne d’être un « particulier » ; mais tous les disciples des Sages sont des « particuliers ». Qui est un « particulier » et qui est un « élève » ? Un « particulier », c’est quiconque est digne d’être nommé dirigeant de la communauté ; un « élève », c’est quiconque, quand on l’interroge sur une halakha dans son étude, répond, même [s’il s’agit] du traité de la Kalla.
תנו רבנן אל יאמר אדם תלמיד אני איני ראוי להיות יחיד אלא כל תלמידי חכמים יחידים אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בלמודו ואומר ואפילו במסכת דכלה
Nos maîtres ont enseigné : ne se fait pas « particulier » qui veut ; l’élève peut le faire : ce sont les paroles de Rabbi Meïr. Rabbi Yossé dit : il peut le faire, et qu’on se souvienne de lui en bien, car ce n’est pas une gloire pour lui, mais une peine pour lui.
תנו רבנן לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דברי ר' מאיר רבי יוסי אומר עושה וזכור לטוב לפי שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו
Il est enseigné dans une autre [baraïta] : ne se fait pas « particulier » qui veut ; l’élève peut le faire : ce sont les paroles de Rabbi Chimon ben Éléazar. Rabban Chimon ben Gamliel dit : de quoi parle-t-on ? D’une chose qui apporte la gloire ; mais pour une chose qui apporte la peine, il peut le faire, et qu’on se souvienne de lui en bien, car ce n’est pas une gloire pour lui, mais une peine pour lui.
תניא אידך לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דברי רבי שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן גמליאל אומר במה דברים אמורים בדבר של שבח אבל בדבר של צער עושה וזכור לטוב שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו
Nos maîtres ont enseigné : celui qui jeûnait à cause d’un malheur, et [le malheur] est passé, ou à cause d’un malade, et il a guéri, celui-là jeûne et complète [son jeûne]. Celui qui va d’un lieu où l’on ne jeûne pas à un lieu où l’on jeûne, celui-là jeûne avec eux ; d’un lieu où l’on jeûne à un lieu où l’on ne jeûne pas, celui-là jeûne et complète [son jeûne].
ת"ר מי שהיה מתענה על הצרה ועברה על החולה ונתרפא הרי זה מתענה ומשלים ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהן ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים
S’il a oublié et a mangé et bu, qu’il ne se montre pas devant la communauté et ne se conduise pas avec délicatesse, ainsi qu’il est dit : « Et Jacob dit à ses fils : pourquoi vous faire remarquer ? » (Gn 42, 1). Jacob dit à ses fils : ne vous montrez pas rassasiés, ni devant Ésaü ni devant Ismaël, afin qu’ils ne vous jalousent pas.
שכח ואכל ושתה אל יתראה בפני הצבור ואל ינהיג עידונין בעצמו שנאמר (בראשית מב, א) ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר להם יעקב לבניו אל תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם
« Ne vous querellez pas en chemin » (Gn 45, 24). Rabbi Éléazar dit : Joseph dit à ses frères : ne vous occupez pas d’une question de halakha, de peur que le chemin ne s’irrite contre vous.
(בראשית מה, כד) אל תרגזו בדרך אמר רבי אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגזו עליכם הדרך
Est-ce vrai ? Rabbi Ilaï bar Berekhia n’a-t-il pas dit : deux disciples des Sages qui marchent en chemin et entre lesquels il n’y a pas de paroles de Torah méritent d’être brûlés, ainsi qu’il est dit : « Et comme ils allaient en marchant et en parlant, voici un char de feu et des chevaux de feu, et ils les séparèrent l’un de l’autre » (2 R 2, 11) ? La raison est qu’il y avait parole ; s’il n’y a pas de parole, ils méritent d’être brûlés !
איני והאמר ר' אלעאי בר ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף שנאמר (מלכים ב ב, יא) ויהי המה הולכים (הולך) ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף
Ce n’est pas une contradiction : l’un [parle] de réciter, l’autre d’approfondir.
לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני
Dans une baraïta on a enseigné : ne faites pas de grandes enjambées, et faites entrer [encore avec] le soleil dans la ville. « Ne faites pas de grandes enjambées » : car le maître a dit : une grande enjambée ôte un cinq-centième de la lumière des yeux de l’homme.
במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם
« Et faites entrer [encore avec] le soleil dans la ville » : selon [le propos de] Rav Yehouda au nom de Rav, car Rav Yehouda a dit au nom de Rav : que l’homme sorte toujours avec le bien [du jour] et entre avec le bien, ainsi qu’il est dit : « Le matin parut, et les hommes furent renvoyés » (Gn 44, 3).
והכניסו חמה לעיר כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר (בראשית מד, ג) הבקר אור והאנשים שלחו
Rav Yehouda dit au nom de Rabbi ’Hiya : celui qui marche en chemin ne doit pas manger plus que [ce qu’on mange] dans les années de famine. Quelle en est la raison ? Ici on l’a expliqué : à cause des intestins ; en terre d’Israël on dit : à cause des provisions. Quelle différence entre eux ? La différence entre eux est
אמר רב יהודה אמר רבי חייא המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון מאי טעמא הכא תרגימו משום מעיינא במערבא אמרי משום מזוני מאי בינייהו איכא בינייהו
Original : Taanit 10b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.