qu’avec l’âme rassasiée et le ventre plein. Est-ce bien ainsi ? Rav Papa n’est-il pas arrivé à la synagogue d’Avi Govar, n’y a-t-il pas décrété un jeûne, les pluies ne sont-elles pas tombées pour eux avant midi, et n’a-t-il pas dit le Hallel, après quoi ils ont mangé et bu ? — Les gens de Me’hoza sont différents, car l’ivresse est fréquente chez eux.
אלא על נפש שבעה וכרס מלאה איני והא רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וגזר תענית וירדו להם גשמים עד חצות ואמר הלל ואחר כך אכלו ושתו שאני בני מחוזא דשכיחי בהו שכרות:
MICHNA: En trois occasions dans l’année, les cohanim lèvent leurs mains [pour bénir le peuple] quatre fois par jour : à l’office du matin, au moussaf, à la min’ha et à la ne’ila, la clôture des portes : lors des jeûnes, lors des ma’amadot et le jour de Yom Kippour.
מתני׳ בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים
Voici [ce que sont] les ma’amadot. Puisqu’il est dit : « Ordonne aux enfants d’Israël : Mon offrande, Mon pain » (Nb 28, 2), comment le sacrifice d’un homme peut-il être offert sans qu’il se tienne auprès ?
אלו הן מעמדות לפי שנאמר (במדבר כח, ב) צו את בני ישראל את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו
Les premiers prophètes instituèrent vingt-quatre gardes [sacerdotales]. Pour chaque garde, il y avait à Jérusalem un ma’amad [une délégation] de cohanim, de lévites et d’Israélites.
התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים
Quand arrivait le temps pour la garde de monter, les cohanim et les lévites montaient à Jérusalem, et les Israélites de cette garde se rassemblaient dans leurs villes et lisaient le récit de la Création. (Et les membres du ma’amad jeûnaient quatre jours par semaine, du lundi au jeudi ; ils ne jeûnaient pas la veille du Chabbat, par honneur pour le Chabbat, ni le dimanche, afin de ne pas passer du repos et du délice à la fatigue et au jeûne, et de mourir.)
הגיע זמן המשמר לעלות כהנים ולוים עולים לירושלים וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית (ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע מיום ב' ועד יום חמישי ולא היו מתענין ערב שבת מפני כבוד השבת ולא באחד בשבת כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וימותו)
Le premier jour : « Au commencement » et « Qu’il y ait un firmament » ; le deuxième : « Qu’il y ait un firmament » et « Que les eaux se rassemblent » ; le troisième : « Que les eaux se rassemblent » et « Qu’il y ait des luminaires » ; le quatrième : « Qu’il y ait des luminaires » et « Que les eaux foisonnent » ; le cinquième : « Que les eaux foisonnent » et « Que la terre produise » ; le sixième : « Que la terre produise » et « Ainsi furent achevés les cieux ».
ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בשלישי יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי ותוצא הארץ ויכלו השמים
Une grande section, on la lit à deux ; et la petite, un seul [la lit]. À l’office du matin, au moussaf et à la min’ha. [À la ne’ila], on entrait et on la récitait par cœur, comme on récite le Chema. La veille du Chabbat, à la min’ha, on n’entrait pas, par honneur pour le Chabbat.
פרשה גדולה קורין אותה בשנים והקטנה ביחיד בשחרית במוסף ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע ערב שבת במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת
Tout jour où l’on dit le Hallel, il n’y a pas de ma’amad à l’office du matin ; [un jour où il y a] un sacrifice additionnel, il n’y en a pas à la ne’ila ; [un jour où il y a] l’offrande du bois, il n’y en a pas à la min’ha. Telle est l’opinion de Rabbi Akiva.
כל יום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה דברי ר' עקיבא
Ben Azzaï lui dit : Voici comment Rabbi Yehochoua l’enseignait : [un jour où il y a] un sacrifice additionnel, il n’y en a pas à la min’ha ; [un jour où il y a] l’offrande du bois, il n’y en a pas à la ne’ila. Rabbi Akiva revint [sur son opinion] et l’enseigna comme Ben Azzaï.
אמר לו בן עזאי כך היה רבי יהושע שונה קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי
Les dates du bois des cohanim et du peuple étaient au nombre de neuf : le premier Nissan, les descendants d’Ara’h, fils de Juda ; le vingt Tamouz, les descendants de David, fils de Juda ; le cinq Av, les descendants de Paroch, fils de Juda ; le sept de ce mois, les descendants de Yonadav, fils de Rekhav ; le dix de ce mois, les descendants de Senaa, fils de Benjamin ; le quinze de ce mois, les descendants de Zattou, fils de Juda,
זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודה בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני יונדב בן רכב בעשרה בו בני סנאה בן בנימן בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה
et avec eux les cohanim, les lévites et quiconque ignorait sa tribu, ainsi que les descendants des voleurs de pilons et les descendants des presseurs de figues sèches ;
ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות
le vingt de ce mois, les descendants de Pa’hat-Moav, fils de Juda ; le vingt Eloul, les descendants d’Adin, fils de Juda ; le premier Tévet, les descendants de Paroch pour la seconde fois. Le premier Tévet, il n’y avait pas de ma’amad, car il y avait le Hallel, un sacrifice additionnel et l’offrande du bois.
בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול בני עדין בן יהודה באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים
Cinq choses arrivèrent à nos pères le dix-sept Tamouz, et cinq le neuf Av. Le dix-sept Tamouz,
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז
Original : Taanit 26a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.