c’est Rabbi Yehochoua, qui dit : « à partir du moment où on le dépose ». Rava dit : tu peux même dire [que c’est]Rabbi Eliézer : la demande est une chose et la mention en est une autre.
רבי יהושע היא דאמר משעת הנחתו אמר רבא אפילו תימא רבי אליעזר שאלה לחוד והזכרה לחוד:
On a objecté : jusqu’à quand demande-t-on les pluies ? Rabbi Yehouda dit : jusqu’à ce que Pessa’h soit passé. Rabbi Meïr dit : jusqu’à ce que Nissan soit passé.
ורמינהו עד מתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ר' מאיר אומר עד שיעבור ניסן
Rav ’Hisda dit : ce n’est pas une contradiction : ici [il s’agit] de demander, là de mentionner. Demander, on continue de le faire ; mentionner, on cesse le premier jour de fête.
אמר רב חסדא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר מישאל שאיל ואזיל להזכיר ביו"ט הראשון פסיק
’Oulla dit : ce [propos] de Rav ’Hisda est « comme le vinaigre pour les dents et comme la fumée pour les yeux » (Pr 10, 26). Si, là où l’on ne demande pas, on mentionne, là où l’on demande, n’est-il pas logique qu’on mentionne ?
אמר עולא הא דרב חסדא קשיא (משלי י, כו) כחומץ לשינים וכעשן לעינים ומה במקום שאינו שואל מזכיר במקום ששואל אינו דין שיהא מזכיר
Rav Yossef dit : que signifie « jusqu’à ce que Pessa’h soit passé » ? Jusqu’à ce que soit passé le premier officiant qui descend [devant l’arche] le premier jour de fête de Pessa’h.
רב יוסף אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור שליח צבור ראשון היורד ביו"ט ראשון של פסח
Il lui répondit : oui, l’interprète la demande. Mais l’interprète demande-t-il une chose dont la communauté n’a pas besoin ? C’est donc clairement comme [l’a dit] ’Oulla.
א"ל אין שואל מתורגמן וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור אלא מחוורתא כדעולא
Rabba dit : que signifie « jusqu’à ce que Pessa’h soit passé » ? Jusqu’à ce que soit passé le moment de l’égorgement [de l’agneau] pascal ; et il en est de la fin comme du début : de même qu’au début on mentionne bien qu’on ne demande pas, de même à la fin on mentionne bien qu’on ne demande pas.
רבה אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור זמן שחיטת הפסח וכתחילתו כן סופו מה תחילתו מזכיר אע"פ שאינו שואל אף סופו מזכיר אע"פ שאינו שואל
Abayé lui dit : certes, au début on mentionne, car la mention est aussi une préparation favorable à la demande ; mais à la fin, quelle préparation à la demande y a-t-il ? C’est donc clairement comme [l’a dit] ’Oulla.
א"ל אביי בשלמא תחילתו מזכיר הזכרה נמי ריצוי שאלה היא אלא סופו מאי ריצוי שאלה איכא אלא מחוורתא כדעולא
א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה א"ל ר' זירא לר' אסי ומי אמר רבי יוחנן הכי והתנן בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו וא"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל
Il lui répondit : tu opposes un homme à un autre homme ! Et si tu veux, dis : ce n’est pas une contradiction : ici [il s’agit] de demander, là de mentionner.
א"ל גברא אגברא קא רמית איבעית אימא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר
Mais Rabbi Yo’hanan n’a-t-il pas dit : là où l’on demande, on mentionne ? Cela a été dit à propos de la cessation. Mais Rabbi Yo’hanan n’a-t-il pas dit : si l’on a commencé à mentionner, on commence à demander ; si l’on a cessé de demander, on cesse de mentionner ?
והאמר ר' יוחנן במקום ששואל מזכיר ההוא להפסקה איתמר והאמר ר' יוחנן התחיל להזכיר מתחיל לשאול פסק מלשאול פוסק מלהזכיר
Ce n’est plutôt pas une contradiction : ceci est pour nous, cela est pour eux. Quelle différence y a-t-il ? Pour nous, nous avons des fruits aux champs ; eux aussi ont des pèlerins qui montent [à Jérusalem] !
אלא לא קשיא הא לן הא להו מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא לדידהו נמי אית להו עולי רגלים
Lorsque Rabbi Yo’hanan l’a dit, c’était à l’époque où le Temple n’existe pas. Maintenant que tu en es venu là, l’un et l’autre concernent ceux [de la terre d’Israël], et ce n’est pas une contradiction : ici à l’époque où le Temple existe, là à l’époque où le Temple n’existe pas.
כי קא"ר יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים
Et nous, qui avons deux jours [de fête], comment faisons-nous ? Rav dit : on commence à Moussaf, on cesse à Min’ha, [à] ’Arvit et [à] Cha’harit, et on reprend à Moussaf.
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר רב מתחיל במוספין ופוסק במנחה ערבית ושחרית וחוזר במוספין
Chmouel leur dit : allez dire à Abba : après en avoir fait du sacré, en ferais-tu du profane ? Chmouel dit plutôt : on commence à Moussaf et à Min’ha, on cesse [à] ’Arvit et [à] Cha’harit, et on recommence à Moussaf.
אמר להו שמואל פוקו ואמרו ליה לאבא אחר שעשיתו קודש תעשהו חול אלא אמר שמואל מתחיל במוספין ובמנחה ופוסק ערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוספין
Original : Taanit 4b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.