Structure du débat :Michna 1Question 5Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Pourquoi la sainteté ne s’applique-t-elle pas à eux ? Rabban Chimon ben Gamliel pense que les petits des choses consacrées sont consacrés [au moment de] leur venue au monde. Car si tu pensais qu’ils sont consacrés [dès] le ventre de leur mère, pourquoi la sainteté ne s’applique-t-elle pas à eux ? La sainteté de leur mère les a [déjà] saisis ! On en déduit donc que les petits des choses consacrées sont consacrés [au moment de] leur venue au monde.
אמאי אין קדושה חלה עליהן קסבר רשב"ג ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין דאי ס"ד ממעי אמן הן קדושין אמאי אין קדושה חלה עליהן הא תפסתינהו קדושה דאימייהו אלא ש"מ ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים
Et ce Tanna pense que les petits des choses consacrées sont consacrés [dès] le ventre de leur mère, car nos Maîtres ont enseigné : S’il (n’)avait (pas) été dit « un premier-né, on ne le consacrera pas », j’aurais dit : un premier-né, on ne le consacrera pas, [mais] des consécrations [autres, oui]. L’enseignement dit : « Un homme ne le [consacrera pas] » (Lv 27, 26) – « le » : lui, tu ne le consacres pas, mais on consacre un premier-né [pour d’autres] consécrations.
והאי תנא סבר ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושים דת"ר אילו (לא) נאמר בכור לא יקדיש הייתי אומר בכור לא יקדיש הקדישות ת"ל (ויקרא כז, כו) איש אותו אותו אי אתה מקדיש אבל מקדיש אדם בכור הקדישות
Et je dirais encore : lui ne le consacrera pas, mais d’autres le consacreront. L’enseignement dit : « parmi le bétail » – c’est du bétail que je me suis occupé.
ועדיין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים ת"ל בבהמה בבהמה עסקתי
On pourrait croire qu’on ne le consacre pas [quand il est encore] dans le ventre ? L’enseignement dit : « qui sera premier-né pour l’Éternel » (Lv 27, 26) – dès lors qu’il est premier-né pour l’Éternel, tu ne le consacres pas, mais tu le consacres dans le ventre.
יכול לא יקדישנו בבטן ת"ל (ויקרא כז, כו) אשר יבוכר לה' משיבוכר לה' אי אתה מקדיש אבל אתה מקדיש בבטן
On pourrait croire qu’il en est ainsi aussi des petits de toutes les choses consacrées ? L’enseignement dit « mais » (akh) – il a distingué. On voit donc qu’il pense que les petits des choses consacrées sont consacrés [dès] le ventre de leur mère.
יכול אף ולדי כל הקדשים כן ת"ל אך חלק אלמא ס"ל ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושין
Rav Amram dit à Rav Chéchet : [Si] il a dit au sujet du premier-né, au moment où sort la majeure partie de son [corps] : [Qu’il soit] un holocauste – est-il un holocauste ou est-il un premier-né ?
א"ל רב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי
Est-il un holocauste, car chaque petite partie qui sort est [offerte] entièrement [à l’autel] ? Ou est-il un premier-né, car chaque petite partie qui sort reste dans son statut ?
עולה הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק הוא כליל או בכור הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק במילתיה הוא
Autre version : [Est-il un holocauste,] puisque la sainteté s’applique [alors] à lui ? Ou peut-être est-il un premier-né, puisque sa sainteté vient de la matrice ?
ל"א שכן קדושה חיילא עליה או דלמא בכור הוי שכן קדושתו מרחם
Il lui dit : Que te demandes-tu ? C’est ce qu’a demandé Ilfa : [Si] il a dit au sujet de la glanure, au moment de la chute de sa majeure partie : Qu’elle soit abandonnée [à tous] – est-ce de la glanure ou est-ce un bien abandonné ?
א"ל מאי תיבעי לך היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי או הפקר הוי
Et Abayé a dit : Que lui demande-t-il ? Les paroles du maître et les paroles du disciple – les paroles de qui écoute-t-on ? Ici aussi, les paroles de qui écoute-t-on ?
ואמר אביי מאי תיבעי ליה דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים ה"נ דברי מי שומעים
MICHNA: Celui qui dit : Le petit de celle-ci [sera] un holocauste, et elle des sacrifices de paix – ses paroles tiennent. [S’il dit :] Elle [sera] des sacrifices de paix, et son petit un holocauste, c’est le petit de sacrifices de paix – paroles de Rabbi Meïr.
מתני׳ האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד זבחי שלמים דברי ר"מ
Rabbi Yossé a dit : Si c’est cela qu’il avait l’intention [de dire] dès le départ, puisqu’il est impossible de prononcer deux noms à la fois, ses paroles tiennent ; mais si, après avoir dit : Celle-ci [sera] des sacrifices de paix, il s’est ravisé et a dit : Son petit [sera] un holocauste, c’est le petit de sacrifices de paix.
א"ר יוסי אם לכן נתכוין תחלה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימין ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו ולדה שלמים
GUEMARA:Rabbi Yo’hanan a dit : [S’il] a mis à part comme sacrifice expiatoire une [femelle] pleine et qu’elle a mis bas, s’il veut, il obtient l’expiation par elle ; s’il veut, il obtient l’expiation par son petit.
גמ׳ א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר
[car] le fœtus n’est pas [considéré comme] la cuisse de sa mère ; il est donc comme celui qui met à part deux sacrifices expiatoires en garantie : s’il veut, il obtient l’expiation par l’un ; s’il veut, il obtient l’expiation par son compagnon.
עובר לאו ירך אמו הוא דהוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות רצה מתכפר בה רצה מתכפר בחבירתה
Rabbi Éléazar objecta : « Elle [sera] des sacrifices de paix, et son petit un holocauste, c’est le petit de sacrifices de paix. » Or si tu penses que s’il l’a réservé, il est réservé, « c’est le petit de sacrifices de paix » ? Il aurait dû enseigner : [le petit] est des sacrifices de paix !
מותיב רבי אלעזר היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים ואי סלקא דעתך שיירו משוייר הרי זה ולד שלמים הרי זו שלמים בעי מיתנא
Cela va bien si tu dis que s’il l’a réservé, il n’est pas réservé, [car] le fœtus est la cuisse de sa mère : c’est pour cela qu’elle l’a acquis pour lui, et il est comme celui qui affranchit la moitié de son esclave. Et de qui est-ce ? C’est de Rabbi Meïr, comme il a été enseigné :
אי אמרת בשלמא אם שיירו אינו משוייר עובר ירך אמו מש"ה זכתה לו והוי ליה כמשחרר חצי עבדו ומני ר' מאיר היא כדתניא
Original : Temurah 25a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.