Celui qui affranchit la moitié de son esclave, [l’esclave] sort libre, [car] son acte [d’affranchissement] et sa main [qui le reçoit] viennent ensemble.
המשחרר חצי עבדו יצא לחירות גיטו וידו באין כאחת
Temoura 25b תמורה
Structure du débat :Michna 1Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais si tu dis que s’il l’a réservé, il est réservé, [et que] le fœtus n’est pas la cuisse de sa mère, pourquoi l’a-t-elle acquis pour lui ? N’a-t-il pas été enseigné : Il paraît que l’esclave peut recevoir l’acte d’affranchissement de son compagnon de la main du maître [de ce dernier], qui n’est pas le sien, mais non de la main de son propre maître ? On en déduit donc que s’il l’a réservé, il n’est pas réservé ; et c’est une réfutation de Rabbi Yo’hanan ! C’est une réfutation.
ואי אמרת שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו הוא אמאי זכתה לו והא תניא נראין שהעבד זוכה לקבל גט שחרור של חברו מיד רבו שאינו שלו ולא מיד רבו שלו אלא ש"מ אם שיירו אינו משוייר ותיובתא דרבי יוחנן תיובתא
Disons que [la question de savoir si] s’il l’a réservé, il est réservé, [fait l’objet d’une controverse de] Tannaïm, car il a été enseigné : Celui qui dit à sa servante : Te voici libre, et ton petit [sera] esclave – son petit est comme elle – paroles de Rabbi Yossé le Galiléen. Et les Sages disent : Ses paroles tiennent, parce qu’il est dit : « La femme et ses enfants seront à son maître » (Ex 21, 4).
לימא אם שיירו משוייר תנאי היא דתניא האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כמוה דברי ר' יוסי הגלילי וחכמים אומרים דבריו קיימין משום שנאמר (שמות כא, ד) האשה וילדיה תהיה לאדוניה
Le verset, quel enseignement [en tirent] les Sages ? Rava a dit : Le verset [vient] pour Rabbi Yossé le Galiléen, qui enseigne : Son petit est comme elle, ainsi qu’il est dit : « La femme et ses enfants seront à son maître » – au temps où la femme est à son maître, son petit est à son maître.
קרא מאי תלמודא לרבנן אמר רבא (אמר) קרא לרבי יוסי הגלילי דקתני ולדה כמוה שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה
N’est-ce pas sur ceci qu’ils sont en désaccord : Rabbi Yossé pense que s’il l’a réservé, il n’est pas réservé, et les Sages pensent qu’il est réservé ?
מאי לאו בהא קמיפלגי דרבי יוסי סבר שיירו אינו משוייר ורבנן סברי משוייר
Rabbi Yo’hanan te dira : Selon tout le monde, s’il l’a réservé, il est réservé ; et ici, la raison est que le verset dit : « La femme et ses enfants seront à son maître ».
אמר לך ר' יוחנן דכולי עלמא שיירו משוייר והכא היינו טעמא דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה
C’est plutôt qu’assurément, disons que [c’est] comme ces Tannaïm, car il a été enseigné : Celui qui abat un sacrifice expiatoire et y trouve un [fœtus] de quatre [mois] vivant – il a été enseigné dans une [baraïta] : Il n’est mangé que par les mâles de la prêtrise, il n’est mangé que pendant un jour, et il n’est mangé qu’à l’intérieur des tentures.
אלא ודאי לימא כי הני תנאי דתניא השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי תני חדא אין נאכלת אלא לזכרי כהונה ואינה נאכלת אלא ליום אחד ואינה נאכלת אלא לפנים מן הקלעים
Et il a été enseigné dans une autre : Il est mangé par tout homme, il est mangé en tout lieu, et il est mangé toujours.
ותניא אידך נאכלת לכל אדם ונאכלת בכל מקום ונאכלת לעולם
N’est-ce pas [une controverse de] Tannaïm, où le premier Tanna pense que s’il l’a réservé, il n’est pas réservé, et l’autre maître pense que s’il l’a réservé, il est réservé ?
מאי לאו תנאי דת"ק סבר שיירו אינו משוייר ומר סבר שיירו משויר
Rabbi Yo’hanan te dira : Selon tout le monde, s’il l’a réservé, il est réservé ; et ces Tannaïm sont en désaccord sur ceci : un maître pense que les petits des choses consacrées sont consacrés [au moment de] leur venue au monde, et l’autre maître pense que les petits des choses consacrées sont consacrés dans le ventre de leur mère.
אמר לך רבי יוחנן דכ"ע אם שיירו משוייר והני תנאי בהא קמיפלגי דמר סבר ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים ומר סבר ולדי קדשים במעי אמן הן קדושים
Et si tu veux, dis : il n’y a pas de difficulté : ici, il s’agit du cas où il l’a consacrée et où, à la fin, elle est devenue pleine ;
ואיבעית אימא לא קשיא כאן בשהקדישה ולבסוף נתעברה
là, du cas où elle est devenue pleine et où, à la fin, il l’a consacrée.
כאן בשנתעברה ולבסוף הקדישה
Rava s’y opposa : D’où [sait-on] que la raison de Rabbi Yo’hanan est que s’il l’a réservé, il est réservé ? Peut-être la raison de Rabbi Yo’hanan est-elle qu’on obtient l’expiation par l’accroissement de la chose consacrée !
מתקיף לה רבא ממאי דטעמא דרבי יוחנן אם שיירו משוייר דלמא היינו טעמא דר' יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש
Rav Hamnouna lui dit : Rabbi Éléazar, le disciple de Rabbi Yo’hanan, était assis devant Rabbi Yo’hanan, et il ne lui a pas répondu par cette distinction ; et toi, tu dis que la raison de Rabbi Yo’hanan est qu’on obtient l’expiation par l’accroissement de la chose consacrée ?
אמר ליה רב המנונא רבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן ויתיב לקמיה דרבי יוחנן ולא אהדר ליה האי שינויא ואת אמרת טעמא דר' יוחנן משום דאדם מתכפר בשבח הקדש
« Mais si, après avoir dit : Celle-ci [sera] des sacrifices de paix, il s’est ravisé, etc. » C’est évident que leur petit est des sacrifices de paix ! Peut-on se raviser chaque fois qu’on le veut ?
אם משאמר הרי זו שלמים נמלך כו' פשיטא ולדן שלמים אלא כל אימת דבעי מימלך
Rav Papa a dit : Ce n’était nécessaire que s’il l’a dit dans le délai d’une parole. On aurait pu dire que [ce qui est dit] dans le délai d’une parole est comme la parole [elle-même], et qu’il réfléchissait [encore] ; il nous enseigne [donc le contraire].
אמר רב פפא לא נצרכה אלא שאמר בתוך כדי דיבור מהו דתימא תוך כדי דיבור כדיבור והאי עייוני הוא דקמעיין קמ"ל
MICHNA: [Celui qui dit :] Celle-ci est le substitut d’un holocauste, le substitut de sacrifices de paix – c’est le substitut d’un holocauste – paroles de Rabbi Meïr.
מתני׳ הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי רבי מאיר
Rabbi Yossé a dit : Si c’est cela qu’il avait l’intention [de dire] dès le départ, puisqu’il est impossible de prononcer deux noms à la fois, ses paroles tiennent ; mais si, après avoir dit « substitut d’un holocauste », il s’est ravisé et a dit « substitut de sacrifices de paix », c’est le substitut d’un holocauste.
אמר רבי יוסי אם לכן נתכוין תחלה הואיל ואי אפשר לקרות ב' שמות כאחת דבריו קיימים ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה
Original : Temurah 25b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.