Il te serait venu à l’esprit de dire : certes, au début je ne savais pas si celui-ci serait fixé pour [le] Nom ; mais ici, puisque [le] Nom est reconnaissable, il ne serait pas fouetté. [Le verset] nous apprend [qu’il l’est].
ס"ד אמינא בשלמא מעיקרא לא ידענא אי האי מיקבע לשם אבל הכא כיון דאינכר שם לא לקי קמ"ל
אמר מר משום רבי יוסי ברבי יהודה אף קבלת הדם מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה אמר קרא (ויקרא כב, כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות וגו' זו קבלת הדם שאמר רבי יוסי בר' יהודה
Et selon le premier Tanna, pourquoi ai-je besoin de ce « vous n’offrirez pas » ? Il lui est nécessaire pour l’aspersion du sang. Mais il tire celle-ci de « sur l’autel » ! C’est la manière dont le verset s’exprime.
ולתנא קמא האי לא תקריבו למה לי מיבעי ליה לזריקת דמים והא נפקא ליה מעל המזבח אורחיה דקרא דמשתעי הכי
Et pour Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, aussi, c’est la manière dont le verset s’exprime ? Oui, effectivement. Mais la réception du sang, d’où la tire-t-il ? Il la tire de ceci : « Et de la main d’un étranger vous n’offrirez pas » (Lv 22, 25) — c’est la réception du sang dont a parlé Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda.
ורבי יוסי בר' יהודה נמי אורחיה דקרא הוא אין ה"נ אלא קבלת הדם מנא ליה נפקא ליה מהא (ויקרא כב, כה) ומיד בן נכר לא תקריבו זו היא קבלת הדם שאמר רבי יוסי ברבי יהודה
Et selon le premier Tanna, pourquoi ai-je besoin de ce « vous n’offrirez pas » ? Il lui est nécessaire pour ceci : il te serait venu à l’esprit de dire que, puisque les descendants de Noé n’ont reçu d’ordre qu’au sujet de l’animal auquel il manque un membre, il n’y aurait pas de différence entre leur autel et le nôtre. [Le verset] nous apprend [qu’il y en a une].
ולתנא קמא האי לא תקריבו למה לי מיבעי ליה להאי ס"ד אמינא הואיל ולא נצטוו בני נח אלא על מחוסר אברים לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן קמ"ל
Autre version : Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : également pour la réception du sang. Quelle en est la raison ? Car il est écrit : « Ce qui est écrasé, broyé, etc., vous ne l’offrirez pas » — c’est la réception du sang ; et l’aspersion, il la tire de « sur l’autel ».
ל"א רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף על קבלת הדם מאי טעמא דכתיב ומעוך וכתות וגו' לא תקריבו זו קבלת הדם וזריקה נפקא ליה מעל המזבח
Et pour les Rabbins aussi, qu’ils tirent l’aspersion de « sur l’autel » ! Effectivement. Mais alors, le « vous n’offrirez pas » [écrit à propos] de « ce qui est écrasé », pourquoi vient-il ? Nous le faisons porter sur l’autel privé [bama].
ולרבנן נמי תיפוק להו זריקה מן על המזבח הכי נמי ואלא לא תקריבו דמעוך למאי אתא מפקינן לבמת יחיד
Et selon Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, ce [verset] lui est nécessaire pour l’autel privé ? Effectivement. Mais le « vous n’offrirez pas » [qui vise] la réception, d’où le tire-t-il ? De « et de la main d’un étranger vous n’offrirez pas » — c’est la réception du sang.
ולרבי יוסי ברבי יהודה האי מיבעי ליה לבמת יחיד אין הכי נמי אלא תקריבו דקבלה מנא ליה מיד בן נכר לא תקריבו זו קבלת הדם
Et les Rabbins ? C’était nécessaire. Il te serait venu à l’esprit de dire que, puisque les descendants de Noé n’ont reçu d’ordre qu’au sujet de l’animal auquel il manque un membre sur leur autel, peut-être pourrions-nous aussi les accepter de leur part. [Le verset] nous apprend : « de tous ceux-ci » — que nous ne les acceptons pas.
ורבנן אצטריך ס"ד אמינא הואיל ובני נח אין מצווין אלא על מחוסר אבר בבמה דלהון דלמא אנן נמי נקביל מינהון קא משמע לן מכל אלה דלא מקבלינן
Rech Lakich objecta : Peut-être n’avons-nous enseigné [cela] qu’à propos d’un [animal] sans défaut qui a contracté un défaut, et [c’est alors qu’]il transgresse ; car s’il avait un défaut dès l’origine, c’est un simple palmier !
מתקיף לה ר"ל שמא לא שנינו אלא בתם שנעשה בעל מום ועובר דאי בעל מום מעיקרא דיקלא בעלמא הוא
Rabbi ’Hiya bar Yossef lui dit : « Ce qui a un membre trop long ou trop court » (Lv 22, 23) est écrit dans le passage, et ceux-là ont un défaut dès l’origine.
אמר ליה רבי חייא בר יוסף (ויקרא כב, כג) שרוע וקלוט כתיב בפרשה והני בעלי מומין מעיקרא נינהו
Il lui répondit : Peut-être n’avons-nous enseigné [cela] qu’à propos de la substitution, car nous avons appris : La substitution est plus rigoureuse que le sacrifice, car la sainteté s’applique à elle [même] sur [un animal] ayant un défaut permanent.
אמר ליה שמא לא שנינו אלא בתמורה דתנן חומר בתמורה מבזבח שכן קדושה חלה עליה על בעל מום קבוע
Rabbi Yo’hanan lui dit : N’as-tu pas entendu ce qu’a dit Rabbi Yanaï : On a voté en assemblée et conclu que celui qui consacre [un animal] ayant un défaut pour l’autel transgresse cinq [interdictions de] noms [différents] ? Or s’il s’agissait de la substitution, il y en aurait six, puisqu’il y a aussi l’interdiction de la substitution. Mais alors quoi ? [Il s’agit] d’un [animal] ayant un défaut dès l’origine ; pourquoi est-il fouetté ? C’est un simple palmier !
אמר ליה רבי יוחנן לא שמיע לך הא דאמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו המקדיש בעל מום לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות ואי בתמורה נמי ששה הוויין דאיכא נמי לאו דתמורה אלא מאי בבעל מום מעיקרו אמאי לקי דיקלא בעלמא הוא
Il lui répondit : Un palmier, ce n’est pas une chose méprisable : c’est une sorte de bois. [Un animal] ayant un défaut dès l’origine est une chose méprisable : puisqu’il a délaissé [un animal] sans défaut et consacré des [animaux] ayant un défaut, il est coupable.
אמר ליה דיקלא לאו זילא מילתא מין עצים הוא בעל מום מעיקרא זילא מילתא כיון דשביק תמים ואקדיש בעלי מומין מיחייב
Autre version : Il lui répondit : Même ainsi, c’est une chose méprisable. Mais pour le palmier, il n’en existe pas [d’apte] dans son espèce, [donc] on n’est pas fouetté ; à l’exclusion de [l’animal] ayant un défaut : puisqu’il en existe [d’aptes] dans son espèce, on est fouetté.
לישנא אחרינא א"ל אפילו הכי בזיא מילתא דדקל ליכא במינו לא לקי לאפוקי בעל מום כיון דאיכא במינו לקי
Rava a dit : Maintenant qu’on a dit que la raison [pour laquelle on est fouetté pour] un [animal] ayant un défaut est que c’est une chose méprisable, même celui qui le consacre pour la valeur des libations est fouetté.
אמר רבא השתא דאמור טעמא דבעל מום דלקי משום דבזיא מילתייהו אפילו למקדיש ליה לדמי נסכים נמי לקי
Original : Temurah 7a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.