la « poussière d’intérêt » n’est pas recouvrable par les juges. Et Rabbi Yo’hanan a dit : Même l’intérêt fixé n’est pas recouvrable par les juges.
אבק רבית אינה יוצאה בדיינין ור' יוחנן אמר אפי' רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין
Temoura 6b תמורה
Structure du débat :Baraïta 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il lui répondit : Là, ils divergent sur un raisonnement ; là-bas, ils divergent sur des versets. Car Rabbi Its’hak a dit : Quelle est la raison de Rabbi Yo’hanan ? Le verset dit : « Il a prêté à usure et a pris un intérêt : vivrait-il ? Il ne vivra pas » (Ez 18, 13) — [ce précepte] a été donné pour la vie, et non pour la restitution.
א"ל התם בסברא פליגי התם בקראי פליגי דא"ר יצחק מ"ט דרבי יוחנן אמר קרא (יחזקאל יח, יג) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה לחיים ניתן ולא להישבון
Rav A’ha bar Ada a dit : D’ici : « Tu craindras ton Dieu ; Je suis l’Éternel » (Lv 25, 17) — Je l’ai donné pour la crainte, et non pour la restitution.
רב אחא בר אדא אמר מהכא (ויקרא כה, יז) ויראת מאלהיך אני ה' למורא נתתיו ולא להישבון
Rava a dit : D’ici : « Il a commis toutes ces abominations, il mourra certes, son sang [sera] sur lui » (Ez 18, 13), et : « Il engendre un fils violent, qui verse le sang » (Ez 18, 10) — ceux qui prêtent à intérêt sont comparés à ceux qui versent le sang : de même que [ce qu’ont fait] ceux qui versent le sang n’est pas sujet à restitution, de même [ce qu’ont fait] ceux qui prêtent à intérêt n’est pas sujet à restitution.
רבא אמר מהכא (יחזקאל יח, יג) התועבות האל עשה מות יומת דמיו בו [יהיה] והוליד בן פריץ שופך דם הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים מה שופכי דמים לא ניתנו להישבון אף מלוי רבית לא ניתנו להישבון
Et Rav Na’hman bar Its’hak a dit : Quelle est la raison de Rabbi Éléazar ? Le verset dit : « Que ton frère vive avec toi » (Lv 25, 36) — rends-le-lui, afin qu’il vive avec toi.
ואמר רב נחמן בר יצחק מ"ט דרבי אלעזר דאמר קרא (ויקרא כה, לו) וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי עמך
Mais alors, sur quoi Abayé et Rava divergent-ils ? Sur [la question de savoir si] la transformation acquiert.
ואלא במאי קמיפלגי אביי ורבא בשינוי קונה
Autre version : Sur ces réponses que nous avons données à propos de l’intérêt fixé : selon Abayé, on ne restitue pas l’intérêt ; selon Rava, on restitue l’intérêt.
ל"א בהני שינויי דשנינן ברבית קצוצה לאביי לא מהדר רבית לרבא מהדר רבית
Mais Abayé ne pense-t-il pas lui aussi qu’on fait recouvrer l’intérêt fixé par les juges ? Car Abayé a dit : Celui à qui son prochain doit quatre (cents) zouz avec intérêt, et qui donne au prêteur, dans sa boutique, un manteau valant cinq pour quatre — lorsque nous [le] lui faisons restituer, nous lui faisons restituer quatre, et ce zouz-là, c’est en cadeau qu’il le lui a donné. Et Rava a dit : Nous lui faisons restituer cinq. Quelle en est la raison ? Le tout lui est parvenu à titre d’intérêt.
והא אביי נמי סבר מפקינן ריבית קצוצה בדיינין דאמר אביי הדין דמסיק בחבריה ארבע (מאה) זוזי בריביתא ויהביה ליה למלוה בחנותיה גלימא דשוי חמשא בארבעה כי מפקינן מיניה ד' מפקינן מיניה והאי זוזא במתנה הוא דיהב ליה ורבא אמר חמשא מפקינן מיניה מ"ט כולה בתורת ריביתא קאתי לידיה
Plutôt, voici sur quoi divergent Abayé et Rava : sur [la question de savoir si] la transformation acquiert.
אלא כי קא מיפלגי אביי ורבא בשינוי קונה
Nos maîtres ont enseigné : « Tout ce qui a un défaut, vous ne l’offrirez pas » (Lv 22, 20). Que vient enseigner l’Écriture ? Si c’est [l’interdiction] de ne pas abattre, elle est déjà dite plus bas. Que vient donc enseigner [l’expression] « vous n’offrirez pas » ? Vous ne consacrerez pas. De là on a dit : Celui qui consacre des [animaux] ayant un défaut pour l’autel transgresse cinq [interdictions de] noms [différents] :
ת"ר (ויקרא כב, כ) כל אשר בו מום לא תקריבו מה ת"ל אם בלא תשחטו הרי כבר אמור למטה אלא מה ת"ל בל תקריבו בל תקדישו מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות
« vous ne [les] offrirez pas » — vous ne consacrerez pas ; vous n’abattrez pas ; vous n’aspergerez pas [le sang] ; vous ne ferez pas fumer le tout ; et vous ne ferez pas fumer une partie. Au nom de Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, on a dit : également la réception du sang.
משום בל תקריבו בל תקדישו בל תשחטו ומשום בל תזרקו ומשום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו משום ר' יוסי בר' יהודה אמרו אף קבלת הדם
Le maître a dit : « Si c’est [l’interdiction] de ne pas abattre, elle est dite plus bas. » Où est-elle dite ? Car il a été enseigné : « Ce qui est aveugle, ou brisé, ou entaillé, ou a une verrue […], vous ne l’offrirez pas » (Lv 22, 22). Que vient enseigner l’Écriture ? Si c’est [l’interdiction] de ne pas consacrer, elle est déjà dite plus haut. Que vient donc enseigner [l’expression] « vous n’offrirez pas » ? Vous n’abattrez pas.
אמר מר אם בל תשחטו הרי אמור למטה היכן אמור דתניא (ויקרא כב, כב) עורת או שבור או חרוץ או יבלת לא תקריבו מה ת"ל אם בל תקדישו הרי כבר אמור למעלה אלא מה ת"ל בל תקריבו בל תשחטו
« Et vous n’en mettrez pas en offrande consumée par le feu » (Lv 22, 22) — ce sont les offrandes consumées. Je n’ai [l’interdiction] que pour le tout ; pour une partie, d’où [la tirons-nous] ? L’Écriture dit : « vous n’en ».
ואשה לא תתנו מהם אלו אשים אין לי אלא כולן מקצתן מנין ת"ל מהם
L’aspersion du sang, d’où [la tirons-nous] ? L’Écriture dit : « sur l’autel, pour l’Éternel » (Lv 22, 22). [« Pour l’Éternel » vient] inclure le bouc émissaire.
זריקת דמים מנין ת"ל על המזבח לה' לרבות שעיר המשתלח
Mais « pour l’Éternel » vient-il pour inclure ? N’a-t-il pas été enseigné : Si [le verset disait seulement] « offrande » (Lv 17, 4), j’entendrais même les choses consacrées à l’entretien du Temple, qui sont appelées « offrande », comme il est dit : « Nous apportons l’offrande de l’Éternel » (Nb 31, 50).
ולה' לרבות הוא והתניא אי (ויקרא יז, ד) קרבן שומע אני אף קדשי בדק הבית שנקראו קרבן כענין שנאמר (במדבר לא, נ) ונקרב את קרבן ה'
L’Écriture dit : « Et à l’entrée de la Tente d’assignation, etc. » — ce qui est apte [à être apporté] à l’entrée de la Tente d’assignation, on est coupable à son égard [de l’interdiction] d’abattre à l’extérieur ; ce qui n’est pas apte [à être apporté] à l’entrée de la Tente d’assignation, on n’est pas coupable à son égard [de l’interdiction] d’abattre à l’extérieur.
ת"ל ואל פתח אהל מועד וגו' הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו משום שוחטי חוץ שאין ראוי לפתח אהל מועד אין חייבין עליו משום שוחטי חוץ
J’exclurai ceux-là, mais je n’exclurai pas la vache [rousse] du sacrifice expiatoire ni le bouc émissaire, qui sont aptes [à être apportés] à l’entrée de la Tente d’assignation. L’Écriture dit : « pour l’Éternel » — ceux qui sont réservés à l’Éternel ; sont exclus ceux-là, qui ne sont pas réservés à l’Éternel.
אוציא אני את אלו ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח שהן ראויין לפתח אהל מועד ת"ל לה' מי שמיוחדין לה' יצאו אלו שאין מיוחדין לה'
Rava a dit : Là, d’après le contexte du verset, « et à l’entrée » [est écrit] pour inclure, [donc] « pour l’Éternel » pour exclure ; ici, « offrande consumée » [est écrit] pour exclure, [donc] « pour l’Éternel » pour inclure.
אמר רבא התם מעניינא דקרא ואל פתח לרבות לה' להוציא הכא דאשה להוציא לה' לרבות
La raison est que le verset a écrit « pour l’Éternel », [et c’est pourquoi] on n’apporte pas un bouc émissaire [ayant un défaut] ; mais si le verset n’avait pas inclus [par] « pour l’Éternel », j’aurais dit qu’un bouc émissaire ayant un défaut convient bien. Or, le tirage au sort ne s’applique qu’à ce qui est apte [au sacrifice] !
טעמא דכתב קרא לה' הוא דלא מייתי שעיר המשתלח הא לא רבי קרא לה' הוה אמינא שעיר המשתלח בעל מום שפיר דמי מכדי אין הגורל קבוע אלא בדבר הראוי
Rav Yossef a dit : De qui est cette [baraïta] ? De ’Hanan l’Égyptien, qui dit : Même [si le sang est] dans la coupe, on apporte son compagnon et on l’apparie avec lui.
אמר רב יוסף הא מני חנן המצרי היא דאמר אפילו דם בכוס מביא חבירו ומזווג ליה
Certes, tu as entendu ’Hanan l’Égyptien dire qu’il n’y a pas de rejet, de sorte qu’un tirage au sort n’est pas nécessaire ; mais l’as-tu entendu [dire qu’on n’en fait pas] ? Peut-être apporte-t-on [un autre] et tire-t-on au sort !
נהי דשמעת ליה לחנן המצרי דלא הוי דיחוי דלא צריך הגרלה מי שמעת ליה דילמא מייתי ומגריל
Rav Yossef a donc dit : De qui est cette [baraïta] ? De Rabbi Chimon, car il a été enseigné : Si l’un d’eux est mort, on apporte son compagnon sans tirage au sort. Telles sont les paroles de Rabbi Chimon.
אלא אמר רב יוסף הא מני ר"ש היא דתניא מת אחד מהן מביא חבירו בלא הגרלה דברי ר"ש
Rava a dit : Ce n’est nécessaire que dans le cas où [l’animal] a contracté un défaut le jour même, et qu’on l’a rendu profane [en transférant sa sainteté] sur son compagnon.
רבא אמר לא נצרכא כגון שהומם בו ביום וחיללו על חבירו
Original : Temurah 6b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.