car il l’a acquise par le lien [du mariage] ; et si c’est une fille d’Israélite [fiancée] à un cohen, il ne la fait pas manger, à cause de [l’enseignement d’]Oula.
דהא קניה בהויה ואי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל לה משום דעולא:
Yevamot 68a יבמות
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Et le sourd-muet » : si c’est une fille de cohen [mariée] à un Israélite, il la rend inapte, car il l’a acquise par une disposition rabbinique ; et si c’est une fille d’Israélite [mariée] à un cohen, il ne la fait pas manger : le Miséricordieux a dit « l’acquisition de son argent », et celui-ci n’est pas capable d’acquérir.
והחרש: אי בת כהן לישראל היא פסיל לה דהא קניה בתקנתא דרבנן ואי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו בר קנין הוא:
« Et le [garçon] de neuf ans, etc. » : Nous pensions [qu’il s’agit] d’une [veuve] en attente du lévir, [échue] à un [garçon] de neuf ans et un jour. Pour quoi [l’enseigner] ? Si c’est pour rendre inapte, un mineur aussi rend inapte ; si c’est pour faire manger, un adulte non plus ne fait pas manger.
ובן תשע שנים וכו': קס"ד בשומרת יבם לבן תשע ויום אחד למאי אי למיפסל קטן נמי מיפסל פסיל אי לאכולי גדול נמי לא מאכיל
Abayé dit : Ici, il s’agit d’un lévir de neuf ans et un jour qui a eu des rapports avec sa belle-sœur, qu’il acquiert selon la Torah. Il nous serait venu à l’esprit : puisque selon la Torah il l’acquiert et que son union est une union, dis qu’elle mange ; il nous enseigne : on a fait de l’union d’un [garçon] de neuf ans et un jour l’équivalent du maamar chez un adulte.
אמר אביי הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא קניא ליה סד"א הואיל ומדאורייתא קניא ליה וביאתו ביאה אימא לוכיל קמ"ל עשו ביאת בן ט' שנים ויום אחד כמאמר בגדול
Rava lui dit : S’il en est ainsi, la fin, qui enseigne : « doute qu’il ait neuf ans et un jour, doute qu’il ne les ait pas » — puisque celui qui a certainement neuf ans ne fait pas manger, faut-il le dire du douteux ?
א"ל רבא אי הכי סיפא דקתני ספק בן ט' שנים ויום אחד ספק שאינו השתא ודאי בן ט' לא מאכיל ספק מיבעיא
Mais Rava dit : [il s’agit] d’un [garçon] de neuf ans et un jour [appartenant à l’une] de ces catégories inaptes ; il enseigne qu’ils rendent inapte par leur union, comme il a été enseigné : un [garçon] de neuf ans et un jour, converti ammonite ou moabite, égyptien ou édomite, Kouti, natin, ’halal ou mamzer, qui a eu des rapports avec une fille de cohen, de lévite ou d’Israélite, l’a rendue inapte.
אלא אמר רבא בבן תשע שנים ויום אחד דהנך פסולים קתני דפסלי בביאתן וכדתניא בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית פסלוה
Mais puisqu’il enseigne à la fin : « s’ils ne sont pas aptes à entrer en Israël, ceux-ci rendent inapte », il en ressort qu’au début il ne s’agit pas d’inaptes ! — Au début, [il s’agit] d’inaptes à [entrer dans] l’assemblée ; à la fin, d’inaptes [à s’unir] à la prêtrise.
והא מדקתני סיפא אם אינן ראוין לבא בישראל הרי אלו פוסלים מכלל דרישא לאו בפסולים עסקינן רישא פסולי קהל סיפא פסולי כהונה:
Revenons au texte même : un [garçon] de neuf ans et un jour, converti ammonite ou moabite, égyptien ou édomite, Kouti, natin, ’halal ou mamzer, qui a eu des rapports avec une fille de cohen, de lévite ou d’Israélite, les a rendues inaptes.
גופא בן ט' שנים ויום א' גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית פסלן
Rabbi Yossé dit : quiconque a une descendance inapte rend inapte ; quiconque n’a pas une descendance inapte ne rend pas inapte. Rabban Chimon ben Gamliel dit : quiconque dont tu peux épouser la fille, tu peux épouser la veuve ; et quiconque dont tu ne peux pas épouser la fille, tu ne peux pas épouser la veuve.
רבי יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל כל שאין זרעו פסול אינו פוסל רשב"ג אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאין אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו:
D’où ces paroles ? Rav Yehouda dit au nom de Rav : le verset dit : « Et la fille d’un cohen, si elle est à un homme étranger » (Lv 22, 12) — dès qu’elle a eu des rapports avec un [homme] inapte pour elle, il l’a rendue inapte.
מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא (ויקרא כב, יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה
Ce [verset] est nécessaire pour ce que dit le Miséricordieux : une fille de cohen mariée à un non-cohen ne mangera pas !
האי מיבעי ליה דקאמר רחמנא בת כהן דמינסבא לזר לא תיכול
Cela se tire de : « Et elle retourne à la maison de son père comme dans sa jeunesse, elle mangera du pain de son père » (Lv 22, 13) — puisque le Miséricordieux dit : « et elle retourne à la maison de son père, elle mangera », il en ressort qu’au début elle ne mangeait pas.
ההיא (ויקרא כב, יג) מושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל נפקא מדקאמר רחמנא ושבה אל בית אביה תאכל מכלל דמעיקרא לא אכלה
Si [on le tirait] de celui-là, j’aurais dit : un interdit qui découle d’un commandement positif a le statut de commandement positif ; le Miséricordieux a écrit celui-ci pour [en faire] un interdit. — L’interdit se tire de : « Et nul étranger ne mangera de chose sainte » (Lv 22, 10).
אי מההיא הוה אמינא לאו הבא מכלל עשה עשה כתב רחמנא האי ללאו [לאו] (ויקרא כב, י) מוכל זר לא יאכל קדש נפקא
Original : Yevamot 68a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.