pour quelle raison les Sages l’astreignent-ils ? Si l’on dit que c’est parce que [le témoin unique] est cru, voici que deux [témoins], qui sont d’ordinaire crus même s’il les dément, les Sages [l’en] exemptent ! N’est-ce donc pas parce qu’il s’est tu, et que le silence équivaut à un aveu ?
מ"ט קא מחייבי רבנן אילימא משום דמהימן והא תרי בעלמא דאע"ג דקא מכחיש להו אינהו מהימני וקא פטרי רבנן אלא לאו משום דאישתיק ושתיקה כהודאה דמיא
C’est plutôt une question de logique : c’est comme un morceau qui est peut-être du ’helev et peut-être de la graisse permise, et un seul témoin vient dire : « Je suis certain que c’est de la graisse permise » : il est cru.
אלא סברא היא מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימן
Est-ce comparable ? Là, l’interdit n’était pas établi ; ici, l’interdit de la femme mariée est établi, et pour une chose relevant des unions interdites, il ne faut pas moins de deux [témoins].
מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים
Cela n’est comparable qu’à un morceau qui est certainement du ’helev, et un seul témoin vient dire : « Je suis certain que c’est de la graisse permise » : il n’est pas cru. Est-ce comparable ? Là, même si cent viennent, ils ne sont pas crus ; ici, puisque lorsque deux viennent ils sont crus, qu’on croie aussi un seul, comme pour le tevel, le bien consacré et les konamot.
הא לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוה דלא מהימן מי דמי התם אפי' אתו בי מאה לא מהימני הכא כיון דכי אתו בי תרי מהימני חד נמי להימניה מידי דהוה אטבל הקדש וקונמות
Ce tevel, de quel cas s’agit-il ? Si c’est le sien, [il est cru] parce qu’il est en son pouvoir de le rectifier. Mais [si c’est celui] d’un autre, que pense-t-il ?
האי טבל היכי דמי אי דידיה משום דבידו לתקנו אלא דאחר מאי קסבר
S’il pense que celui qui prélève sur le sien pour celui de son prochain n’a pas besoin de l’accord du propriétaire, [il est cru] parce qu’il est en son pouvoir de le rectifier. Et s’il pense qu’il faut l’accord du propriétaire, et qu’il dit : « Je sais à son sujet qu’il est rectifié », c’est cela même [que nous demandons] : d’où le savons-nous ?
אי קא סבר תורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים משום דבידו לתקנו ואי קסבר צריך דעת בעלים ואמר אנא ידענא ביה דמתקן היא גופה מנלן
Le bien consacré aussi : s’il s’agit d’une consécration de valeur, [il est cru] parce qu’il est en son pouvoir de le racheter ; s’il s’agit d’une consécration intrinsèque, si c’est le sien, parce qu’il est en son pouvoir de faire annuler [son vœu] ; mais si c’est celui d’un autre, et qu’il dit : « Je sais à son sujet que son propriétaire a fait annuler [son vœu] », c’est cela même : d’où le savons-nous ?
הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו אי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה אלא דאחר ואמר ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה היא גופה מנלן
Les konamot aussi : s’il pense qu’il y a [faute de] détournement pour les konamot, et que la consécration de valeur s’y applique, [il est cru] parce qu’il est en son pouvoir de les racheter ; et s’il pense qu’il n’y a pas de détournement pour les konamot, et que c’est un simple interdit qui pèse sur ses épaules, si c’est le sien, parce qu’il est en son pouvoir de faire annuler [son vœu] ;
קונמות נמי אי קסבר יש מעילה בקונמות וקדושת דמים נחתא להו משום דבידו לפדותו ואי קסבר אין מעילה בקונמות ואיסור בעלמא הוא דרכיב להו אכתפיה אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה
Rabbi Zeïra a dit : en raison de la rigueur que tu lui as imposée à la fin, tu as été indulgent envers elle au début. Qu’on ne soit ni rigoureux ni indulgent !
אמר ר' זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה לא ליחמיר ולא ליקיל
« Elle doit quitter l’un et l’autre, etc. » Rav a dit : on ne l’a enseigné que lorsqu’elle s’est remariée sur [la foi d’]un seul témoin ; mais si elle s’est remariée sur [la foi de] deux témoins, elle ne doit pas quitter. En Occident, on s’est moqué de cela : l’homme est venu, il est là, et toi tu dis qu’elle ne doit pas quitter ? Non, il le fallait pour le cas où nous ne le reconnaissons pas.
תצא מזה ומזה וכו': אמר רב לא שנו אלא שניסת בעד אחד אבל ניסת על פי שני עדים לא תצא מחכו עליה במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא לא צריכא דלא ידעינן ליה
Si nous ne le reconnaissons pas, [même] avec un seul témoin, pourquoi doit-elle quitter ? Non, il le fallait pour le cas où deux viennent et disent : « Nous avons été avec lui depuis qu’il est parti jusqu’à maintenant, et c’est vous qui ne le reconnaissez pas », car il est écrit : « Joseph reconnut ses frères, mais eux ne le reconnurent pas » (Gn 42, 8), et Rav ’Hisda a dit : cela enseigne qu’il était parti sans barbe et revenu avec une barbe.
אי דלא ידעינן ליה בעד אחד אמאי תצא לא צריכא דאתו בי תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא ואתון הוא דלא ידעיתו ליה דכתיב (בראשית מב, ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ואמר רב חסדא מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן
En fin de compte, c’est deux [témoins] contre deux !
סוף סוף תרי ותרי נינהו
Original : Yevamot 88a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.