Structure du débat :Michna 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
était vide, et maintenant le corps est plein ; mais [pour] « elle n’a pas de descendance », au début le corps était vide et maintenant le corps est vide, je dirais que non. C’était nécessaire.
סריקא והשתא גופא מליא אבל זרע אין לה דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא אימא לא צריכא:
Moyen mnémotechnique : « il lui dit », « qu’on ne considère pas », « il a considéré », « les morts », « qu’on considère et qu’on ne considère pas », « l’enfant », « yavam et terouma », « lévirat et terouma ». [Fin du] moyen mnémotechnique.
סימ"ן אמר ליה לא נעש"ה מעשי"ה במית"ה נעש"ה ולא נעשה בולד יבם ותרומה יבום ותרומה סימ"ן:
Rav Yehouda de Diskarta dit à Rava : qu’on ne considère pas les morts comme vivants en matière de lévirat, par un raisonnement a fortiori : si là où [la Torah] a considéré l’enfant du premier comme l’enfant du second pour la rendre inapte à la terouma, elle n’a pas considéré les morts comme vivants, là où elle n’a pas considéré l’enfant du premier comme l’enfant du second pour la dispenser du lévirat, n’est-il pas logique qu’on ne considère pas les morts comme vivants ?
אמר ליה רב יהודה מדאסקרתא לרבא לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מקל וחומר ומה במקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה לא עשה מתים כחיים מקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום אינו דין שלא נעשה מתים כחיים
Et qu’on considère les morts comme vivants en matière de terouma, par un raisonnement a fortiori : si là où elle n’a pas considéré l’enfant du premier comme l’enfant du second pour la dispenser du lévirat, elle a considéré les morts comme vivants, là où elle a considéré l’enfant du premier comme l’enfant du second pour la rendre inapte à la terouma, n’est-il pas logique qu’on considère les morts comme vivants ? Le verset dit : « et elle n’a pas de descendance » (Lv 22, 13) : or celle-ci n’en a pas.
ונעשה מתים כחיים לענין תרומה מק"ו ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום עשה מתים כחיים מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה מתים כחיים ת"ל (ויקרא כב, יג) וזרע אין לה והא אין לה
Et qu’on considère l’enfant du premier comme l’enfant du second en matière de lévirat, par un raisonnement a fortiori : si là où elle n’a pas considéré les morts comme vivants, en matière de terouma, elle a considéré l’enfant du premier comme l’enfant du second, là où elle a considéré les morts comme vivants, en matière de lévirat, n’est-il pas logique qu’on considère l’enfant du premier comme l’enfant du second ? Le verset dit : « et il n’a pas de fils » (Dt 25, 5) : or celui-ci n’en a pas.
ונעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לענין יבום מק"ו ומה במקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה עשה ולד מן הראשון כולד מן השני מקום שעשה מתים כחיים לענין יבום אינו דין שנעשה ולד מן הראשון כולד מן השני ת"ל (דברים כה, ה) ובן אין לו והא אין לו
Et qu’on ne considère pas l’enfant du premier comme l’enfant du second pour la terouma, par un raisonnement a fortiori : si là où elle a considéré les morts comme vivants pour la dispenser du lévirat, elle n’a pas considéré l’enfant du premier comme l’enfant du second, là où elle n’a pas considéré les morts comme vivants, en matière de terouma, n’est-il pas logique qu’on ne considère pas l’enfant du premier comme l’enfant du second ? Le verset dit : « elle n’a pas » : or celle-ci en a.
ולא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לתרומה מק"ו מה במקום שעשה מתים כחיים לפוטרה מן הייבום לא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני מקום שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה אינו דין שלא נעשה ולד מן הראשון כולד מן השני תלמוד לומר אין לה והא יש לה:
MICHNA: Une femme dont le mari est parti outre-mer, et on est venu lui dire : « Ton mari est mort », et elle s’est remariée, et ensuite son mari est revenu : elle doit quitter l’un et l’autre, et il lui faut un acte de divorce de l’un et de l’autre.
מתני׳ האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה
Elle n’a ni ketouba, ni fruits, ni entretien, ni [indemnité pour ses] effets usés, ni de l’un ni de l’autre ; et si elle en a pris de l’un ou de l’autre, elle doit restituer.
ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה ואם נטלה מזה ומזה תחזיר
L’enfant est mamzer, de l’un comme de l’autre ; ni l’un ni l’autre ne se rend impur pour elle ; ni l’un ni l’autre n’a droit à ce qu’elle trouve, ni au produit de son travail, ni à l’annulation de ses vœux.
והולד ממזר מזה ומזה ולא זה וזה מטמא לה ולא זה וזה זכאים לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה
Si elle était fille d’Israël, elle devient inapte à la prêtrise ; fille de lévite, au maasser ; fille de cohen, à la terouma. Les héritiers de l’un et les héritiers de l’autre n’héritent pas de sa ketouba. Et si [les maris] meurent, le frère de l’un et le frère de l’autre font la ’halitsa mais n’accomplissent pas le lévirat.
היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה ובת לוי מן המעשר ובת כהן מן התרומה ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין את כתובתה ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין
Rabbi Yossé dit : sa ketouba est sur les biens de son premier mari. Rabbi Éléazar dit : le premier a droit à ce qu’elle trouve, au produit de son travail et à l’annulation de ses vœux. Rabbi Chimon dit : son union ou sa ’halitsa avec le frère du premier dispense sa coépouse, et l’enfant [né] de lui n’est pas mamzer.
ר' יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון רבי אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה ואין הולד ממנו ממזר
Et si elle s’est remariée sans autorisation, elle peut retourner chez lui. Si elle s’est remariée sur la décision d’un tribunal, elle doit quitter [les deux], et elle est exempte du sacrifice.
ואם ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו ניסת על פי ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן
Si elle ne s’est pas remariée sur la décision d’un tribunal, elle doit quitter [les deux], et elle est astreinte au sacrifice. Le pouvoir du tribunal est donc grand, puisqu’il l’exempte du sacrifice. Si le tribunal lui a enseigné qu’elle pouvait se remarier et qu’elle est allée se dévoyer, elle est astreinte au sacrifice, car on ne lui a permis que de se marier.
לא ניסת על פי ב"ד תצא וחייבת בקרבן יפה כח ב"ד שפוטרה מן הקרבן הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא התירוה אלא לינשא:
GUEMARA: Puisqu’il enseigne dans la fin : « si elle s’est remariée sans autorisation, elle peut retourner chez lui » — sans autorisation du tribunal, mais avec des témoins —, on en déduit que le début [traite du cas où elle s’est remariée] avec l’autorisation du tribunal et sur la foi d’un seul témoin. Il en ressort qu’un seul témoin est cru.
גמ׳ מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו שלא ברשות ב"ד אלא בעדים מכלל דרישא ברשות ב"ד ובעד אחד אלמא עד אחד נאמן
Et nous avons appris aussi : on a pris l’habitude de [la] marier sur [la foi d’]un témoin rapportant les dires d’un témoin, d’une femme rapportant les dires d’une femme, d’une femme rapportant les dires d’un esclave ou d’une servante. Il en ressort qu’un seul témoin est cru.
ותנן נמי הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ואשה מפי אשה ואשה מפי עבד ומפי שפחה אלמא עד אחד מהימן
Et nous avons appris aussi : un seul témoin dit : « Tu as mangé du ’helev », et lui dit : « Je n’en ai pas mangé » : il est exempt. La raison est qu’il a dit : « Je n’en ai pas mangé » ; mais s’il s’était tu, [le témoin] serait cru. Il en ressort qu’un seul témoin est cru selon la Torah.
ותנן נמי עד אחד אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור טעמא דאמר לא אכלתי הא אישתיק מהימן אלמא עד אחד מהימן מדאורייתא
D’où le savons-nous ? Car on a enseigné : « Ou si son péché lui est connu » (Lv 4, 23) : et non que d’autres le lui fassent connaître. J’aurais pu penser : même s’il ne le dément pas, il serait exempt ; le verset dit : « Ou si [son péché] lui est connu » : de quelque façon que ce soit.
מנא לן דתניא (ויקרא ד, כג) או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אע"פ שאינו מכחישו יהא פטור תלמוד לומר או הודע אליו מ"מ
De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit que deux [témoins] sont venus et qu’il ne les dément pas, pourquoi ai-je besoin d’un verset ? N’est-ce donc pas un seul [témoin], et lorsqu’il ne le dément pas il est cru ? Déduis-en qu’un seul témoin est cru. Mais d’où [sais-tu] que c’est parce qu’il est cru ? Peut-être est-ce parce qu’il [l’accusé] se tait, et que le silence équivaut à un aveu.
היכי דמי אילימא דאתו תרי ולא קא מכחיש להו קרא למה לי אלא לאו חד וכי לא קא מכחיש ליה מהימן ש"מ עד אחד נאמן וממאי דמשום דמהימן דלמא משום דקא שתיק ושתיקה כהודאה דמיא
Sache-le, car il enseigne dans la fin : deux ont dit : « Tu as mangé du ’helev », et lui dit : « Je n’en ai pas mangé » : il est exempt. Rabbi Meïr le rend astreint. Rabbi Meïr a dit : par un raisonnement a fortiori : si deux [témoins] peuvent l’amener à la peine de mort, qui est grave, ne pourraient-ils pas l’amener au sacrifice, qui est léger ?
תדע דקתני סיפא אמרו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור רבי מאיר מחייב אמר ר' מאיר קל וחומר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל
Ils lui dirent : et s’il veut dire : « J’ai agi délibérément » ? Le début [de cette baraïta] :
אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי רישא
Original : Yevamot 87b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.