Si tu dis qu’elle était au sud-ouest, c’est ainsi que s’explique [la succession] pain de proposition après pain de proposition. Mais si tu dis qu’elle était au nord-ouest, en fin de compte, quelle explication y a-t-il pour le pain de proposition ? N’en déduit-on donc pas qu’elle était au sud-ouest ? On en déduit.
אי אמרת בשלמא במערבית דרומית הואי היינו דמתרץ לחם הפנים אלחם הפנים אלא אי אמרת צפונית מערבית הואי סוף סוף מאי תירוצא דלחם הפנים אלא לאו שמע מינה במערבית דרומית הואי שמע מינה
Mais le maître n’a-t-il pas dit : tous les détours que tu fais ne doivent se faire que par la droite, vers l’est ? Cela ne vaut que pour le service ; mais ici, ce n’est qu’une simple énumération.
והאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין למזרח הני מילי בעבודה אבל הכא חושבנא בעלמא הוא
Que le grand prêtre offre une part en premier et prend une part en premier. Les Sages ont enseigné : comment offre-t-il une part en premier ? Il dit : « Cet holocauste, c’est moi qui l’offre ; cette offrande de farine, c’est moi qui l’offre. »
שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש תנו רבנן כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב מנחה זו אני מקריב
Comment prend-il une part en premier ? Il dit : « Ce sacrifice expiatoire, c’est moi qui le mange ; ce sacrifice de culpabilité, c’est moi qui le mange. » Et il prend un pain des deux pains [de Chavouot], et quatre ou cinq du pain de proposition. Rabbi dit : toujours cinq, ainsi qu’il est dit : « Il sera pour Aaron et pour ses fils » (Lv 24, 9) : moitié pour Aaron et moitié pour ses fils.
כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל אשם זה אני אוכל ונוטל חלה משתי חלות ארבע או חמש ממעשה לחם הפנים רבי אומר לעולם חמש שנאמר (ויקרא כד, ט) והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו
Cet [enseignement] lui-même est difficile ! Tu as dit qu’il prend un pain des deux pains : de qui est-ce ? C’est de Rabbi, qui dit qu’il prend la moitié. Dis ensuite le milieu : quatre ou cinq du pain de proposition — nous voilà chez les Sages, qui disent qu’il ne prend pas la moitié. Dis la fin : Rabbi dit : toujours cinq. Le début et la fin seraient de Rabbi, et le milieu des Sages ?
הא גופה קשיא אמרת נוטל חלה אחת משתי חלות מני רבי היא דאמר פלגא שקיל אימא מציעתא ארבע או חמש ממעשה לחם הפנים אתאן לרבנן דאמרי לא שקיל פלגא אימא סיפא רבי אומר לעולם חמש רישא וסיפא רבי ומציעתא רבנן
Abayé dit : le début et le milieu sont des Sages, et les Sages reconnaissent [qu’il prend un pain entier] parce qu’un morceau, il n’est pas convenable de le donner au grand prêtre.
אמר אביי רישא ומציעתא רבנן ומודו רבנן בפרוסה דלאו אורח ארעא למיתבה לכ"ג
Original : Yoma 17b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.