Structure du débat :Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
il est écrit : « en dépôt pour l’eau d’aspersion » (Nb 19, 9) ! C’est plutôt pour exclure le jet du bois de cèdre, de l’hysope et de l’écarlate, qui ne font pas partie de la vache elle-même.
(במדבר יט, ט) למשמרת למי נדה כתיב אלא למעוטי השלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת דלאו גופה דפרה נינהו
Il a été dit : L’abattage de la vache par un non-cohen : Rabbi Ami dit : il est valide ; et Rabbi Its’hak Nap’ha dit : il est invalide. Oula dit : il est valide ; et certains disent : il est invalide.
איתמר שחיטת פרה בזר ר' אמי אמר כשרה ור' יצחק נפחא אמר פסולה עולא אמר כשרה ואמרי לה פסולה
Rabbi Yehochoua bar Abba objecta pour soutenir Rav : Je n’aurais que l’aspersion de ses eaux, qui n’est pas valide par une femme comme par un homme, et n’est valide que de jour.
מתיב ר' יהושע בר אבא לסיועיה לרב אין לי אלא הזאת מימיה שאין כשרין באשה כבאיש ואין כשרין אלא ביום
D’où inclure son abattage, la réception de son sang, l’aspersion de son sang, sa combustion et le jet du bois de cèdre, de l’hysope et de l’écarlate ? Le verset dit : « la loi » (Nb 19, 2). On aurait pu penser que j’inclus aussi le ramassage de sa cendre, le puisage de l’eau et la consécration ; le verset dit : « Ceci ».
מניין לרבות שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת ת"ל תורה יכול שאני מרבה אף אסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש ת"ל זאת
Et qu’as-tu vu [de bon] à inclure ceux-ci et à exclure ceux-là ? Puisque le verset a inclus et a restreint, tu dis : nous les apprenons tous de l’aspersion de ses eaux. De même que l’aspersion de ses eaux n’est pas valide par une femme comme par un homme et n’est valide que de jour, moi aussi j’inclus son abattage, la réception de son sang, l’aspersion de son sang, sa combustion et le jet du bois de cèdre, de l’hysope et de l’écarlate,
ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט אמרת הרי אנו למדין כולן מהזאת מימיה מה הזאת מימיה אינן כשרין באשה כבאיש ואין כשרין אלא ביום אף אני אביא שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת
puisqu’ils ne sont pas valides par une femme comme par un homme [et] ne sont valides que de jour ; et j’exclus le ramassage de sa cendre, le puisage de l’eau et la consécration, puisqu’ils sont valides par une femme comme par un homme [et] sont valides aussi bien de jour que de nuit.
הואיל ואין כשרין באשה כבאיש אין כשרין אלא ביום ומוציא אני אסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש הואיל וכשרין באשה כבאיש כשרין נמי ביום ובלילה
Et quelle réfutation est-ce là ? Si tu dis : puisqu’ils sont invalides par une femme, ils sont aussi invalides par un non-cohen — l’aspersion de ses eaux le prouve [le contraire], car elle est invalide par une femme et valide par un non-cohen !
Abayé dit : Voici sa réfutation : la femme, quelle en est la raison ? « Éléazar », et non une femme. Le non-cohen aussi : « Éléazar », et non un non-cohen.
אמר אביי היינו תיובתיה אשה מאי טעמא אלעזר ולא אשה זר נמי אלעזר ולא זר
Oula dit : Toute la section entière [s’entend ainsi] : [« Éléazar »] s’entend comme excluant directement, et s’entend [aussi comme excluant] par voie de conséquence.
אמר עולא כל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא
« Vous la donnerez à Éléazar le cohen » (Nb 19, 3) : « elle » à Éléazar, et non pour les générations [futures] à Éléazar. Certains disent : pour les générations, par un grand-prêtre ; et certains disent : pour les générations, par un cohen ordinaire.
(במדבר יט, ג) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אותה לאלעזר ולא לדורות לאלעזר איכא דאמרי לדורות בכהן גדול ואיכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט
Cela va bien pour celui qui dit : pour les générations, par un cohen ordinaire. Mais celui qui dit : pour les générations, par un grand-prêtre, d’où le tire-t-il ? Il apprend [par l’analogie] « statut », « statut » de Yom Kippour.
בשלמא למ"ד לדורות בכהן הדיוט שפיר אלא למאן דאמר לדורות בכהן גדול מנא ליה גמר חוקה חוקה מיום הכפורים
« Il la fera sortir » (Nb 19, 3) : qu’il n’en fasse pas sortir une autre avec elle. Comme nous l’avons appris : Si la vache ne voulait pas sortir, on ne fait pas sortir avec elle une [vache] noire, afin qu’on ne dise pas qu’on a abattu une noire ; et on ne fait pas sortir avec elle une rousse, afin qu’on ne dise pas qu’on en a abattu deux. Rabbi [Chimon] dit : Ce n’est pas pour cette raison, mais parce qu’il est dit : « elle » (Nb 19, 3), elle seule. [N.d.T. : terme rare ou réalité ancienne ; identification et sens incertains.]
והוציא אותה שלא יוציא אחרת עמה כדתנן לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ואין מוציאין עמה אדומה שלא יאמרו שתים שחטו ר' אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר (במדבר יט, ג) אותה לבדה
Et le premier Tanna ? Il est pourtant écrit « elle » ! Qui est le premier Tanna ? C’est Rabbi Chimon, qui interprète la raison du verset. Quelle différence entre eux ? Il y a une différence entre eux
ות"ק הא כתיב אותה מאן ת"ק ר"ש היא דדריש טעמיה דקרא מאי בינייהו איכא בינייהו
Original : Yoma 42b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.