Structure du débat :Baraïta 2Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
[soit] quatre-vingt-dix ris — sept et demi par mil. À chaque cabane, on lui disait : « Voici de la nourriture et voici de l’eau », et on l’accompagnait de cabane en cabane, sauf [les gens de] la dernière d’entre elles, qui n’arrivaient pas avec lui jusqu’au précipice, mais se tenaient de loin et observaient ce qu’il faisait.
תשעים ריס שבעה ומחצה לכל מיל על כל סוכה וסוכה אומרין לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מאחרון שבהן שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו
Que faisait-il ? Il partageait la langue d’écarlate : il en attachait la moitié au rocher et la moitié entre ses deux cornes, puis il le poussait en arrière ; [le bouc] roulait en descendant, et il n’arrivait pas à mi-pente qu’il était déjà mis en pièces. [L’homme] venait s’asseoir sous la dernière cabane jusqu’à la tombée de la nuit. Et à partir de quand rend-il impurs les vêtements ? Dès qu’il est sorti hors du rempart de Jérusalem. Rabbi Chimon dit : dès le moment où il le pousse dans le précipice.
מה היה עושה חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין שני קרניו ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ומאימתי מטמא בגדים משיצא חוץ לחומת ירושלים ר' שמעון אומר משעת דחייתו לצוק
GUEMARA: Les Sages ont enseigné : il y avait dix cabanes et douze milles — paroles de Rabbi Meïr. Rabbi Yehouda dit : neuf cabanes et dix milles. Rabbi Yossé dit : il y avait cinq cabanes et dix milles, et toutes au moyen d’un érouv.
גמ׳ תנו רבנן עשר סוכות ושנים עשר מילין היו דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר תשע סוכות ועשרה מילין ר' יוסי אומר חמש סוכות ועשרה מילין היו וכולן על ידי עירוב
Selon qui va ce qui est enseigné : « sauf [les gens de] la dernière d’entre elles, qui n’arrivaient pas avec lui jusqu’au précipice, mais se tenaient de loin et observaient ce qu’il faisait » ? Selon qui ? Selon Rabbi Meïr.
כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהן שלא הגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו כמאן כר' מאיר
À chaque cabane, on lui disait : « Voici de la nourriture et voici de l’eau. » Il est enseigné : jamais personne n’en a eu besoin, mais celui qui a du pain dans sa corbeille ne ressemble pas à celui qui n’a pas de pain dans sa corbeille.
על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים תנא מעולם לא הוצרך אדם לכך אלא שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו
Que faisait-il ? Il partageait la langue d’écarlate. — Qu’il l’attache tout entière au rocher ! — Puisque la prescription porte sur le bouc, peut-être [la langue] blanchira-t-elle avant [qu’il ne l’ait poussé], et il se tranquillisera [et négligera de le pousser].
מה היה עושה חולק לשון של זהורית ונקטריה כוליה בסלע כיון דמצוה בשעיר דילמא קדים ומלבין ומיתבא דעתיה
Les Sages ont enseigné : au début, on attachait la langue d’écarlate à l’entrée du Vestibule, à l’extérieur. Si elle blanchissait, on se réjouissait ; si elle ne blanchissait pas, on était triste et honteux. On institua qu’on l’attacherait à l’entrée du Vestibule, à l’intérieur. Mais on continuait à regarder furtivement et à voir : si elle blanchissait, on se réjouissait ; si elle ne blanchissait pas, on était triste. On institua qu’on en attacherait la moitié au rocher et la moitié entre ses cornes.
ת"ר בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין ומתביישין התקינו שיהיו קושרין על פתח אולם מבפנים ועדיין היו מציצין ורואין הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו
Rabbi Na’houm bar Papa a dit au nom de Rabbi Éléazar Hakappar : au début, on attachait la langue d’écarlate à l’entrée du Vestibule, à l’intérieur ; et dès que le bouc arrivait au désert, elle blanchissait, et l’on savait que sa prescription avait été accomplie, car il est dit : « Si vos péchés sont comme l’écarlate, ils deviendront blancs comme la neige » (Is 1, 18).
אמר ר' נחום בר פפא משום רבי אלעזר הקפר בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבפנים וכיון שהגיע שעיר למדבר היה מלבין וידעו שנעשית מצותו שנאמר (ישעיהו א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו
Il n’arrivait pas à mi-pente. Ils demandèrent : ces membres, qu’en est-il quant au profit ? Rav et Chmouel : l’un dit qu’ils sont permis, et l’autre dit qu’ils sont interdits.
לא היה מגיע למחצית ההר איבעיא להו אותן אברים מה הן בהנאה רב ושמואל חד אמר מותרין וחד אמר אסורין
Original : Yoma 67a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.