« Les méchants se sont égarés dès le sein » (Ps 58, 4). De lui sortit Chabtaï, l’accapareur de fruits.
(תהלים נח, ד) זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אצר פירי
Yoma 83a יומא
Structure du débat :Michna 1Baraïta 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Un malade, on le fait manger sur l’avis d’experts ». Rabbi Yannaï a dit : [si] le malade dit : j’en ai besoin, et le médecin dit : il n’en a pas besoin, on écoute le malade. Quelle en est la raison ? « Le cœur connaît l’amertume de son âme » (Pr 14, 10). C’est évident ! Tu aurais pu dire que le médecin le sait mieux ; il nous enseigne [qu’il n’en est rien].
חולה מאכילין אותו על פי בקיאין אמר ר' ינאי חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה מ"ט (משלי יד, י) לב יודע מרת נפשו פשיטא מהו דתימא רופא קים ליה טפי קמ"ל
[Si] le médecin dit : il en a besoin, et le malade dit : je n’en ai pas besoin, on écoute le médecin. Quelle en est la raison ? C’est l’hébétude qui le tient.
רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך שומעין לרופא מ"ט תונבא הוא דנקיט ליה
Nous avons appris : « Un malade, on le fait manger sur l’avis d’experts ». Sur l’avis d’experts, oui ; sur son propre avis, non. Sur l’avis d’experts, oui ; sur l’avis d’un seul expert, non !
תנן חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין ע"פ בקיאין אין ע"פ עצמו לא ע"פ בקיאין אין על פי בקי אחד לא
De quoi s’agit-il ici ? D’un cas où il dit : je n’en ai pas besoin. Qu’on le fasse manger [alors] sur l’avis d’un expert ! Ce n’est nécessaire que lorsqu’il y en a un autre avec lui qui dit : il n’en a pas besoin. On le fait manger sur l’avis d’experts.
הכא במאי עסקינן דאמר לא צריכנא וליספו ליה ע"פ בקי לא צריכא דאיכא אחרינא בהדיה דאמר לא צריך מאכילין אותו ע"פ בקיאין
C’est un doute concernant une vie, et en cas de doute concernant une vie, on est indulgent ! Ce n’est nécessaire que lorsqu’il y en a deux autres avec lui qui disent : il n’en a pas besoin. Et bien que Rav Safra ait dit : deux sont comme cent et cent sont comme deux, cela ne vaut qu’en matière de témoignage ; mais en matière d’estimation, nous suivons les avis [majoritaires].
ספק נפשות הוא וספק נפשות להקל לא צריכא דאיכא תרי אחריני בהדיה דאמרי לא צריך ואע"ג דאמר רב ספרא תרי כמאה ומאה כתרי ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן
Et cela ne vaut qu’en matière d’estimation pécuniaire ; mais ici, c’est un doute concernant une vie.
וה"מ לענין אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות הוא
Mais puisque la fin enseigne : « et s’il n’y a pas là d’experts, on le fait manger sur son propre avis », on en déduit que le début [traite du cas] où il dit : j’en ai besoin ! Il manque [un passage], et voici ce qu’on enseigne : en quel cas cela s’applique-t-il ? Lorsqu’il dit : je n’en ai pas besoin. Mais s’il dit : j’en ai besoin, [et qu’]il n’y a pas là deux experts, mais un seul qui dit : il n’en a pas besoin, on le fait manger sur son propre avis.
והא מדקתני סיפא ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו מכלל דרישא דאמר צריך חסורי מיחסרא והכי קתני בד"א דאמר לא צריך אני אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין תרי אלא חד דאמר לא צריך מאכילין אותו על פי עצמו
Mar bar Rav Achi a dit : partout où il dit : j’en ai besoin, même s’il y en a cent qui disent : il n’en a pas besoin, on l’écoute, lui, comme il est dit : « Le cœur connaît l’amertume de son âme ».
מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן שנאמר לב יודע מרת נפשו
Nous avons appris : « S’il n’y a pas là d’experts, on le fait manger sur son propre avis ». La raison, c’est qu’il n’y a pas d’experts ; s’il y a des experts, non ! Voici ce qu’on enseigne : en quel cas cela s’applique-t-il ? Lorsqu’il dit : je n’en ai pas besoin. Mais s’il dit : j’en ai besoin, il n’y a là, en quelque sorte, pas d’experts du tout : on le fait manger sur son propre avis, comme il est dit : « Le cœur connaît l’amertume de son âme ».
תנן אם אין שם בקיאין מאכילין אותו ע"פ עצמו טעמא דליכא בקיאין הא איכא בקיאין לא ה"ק בד"א דאמר לא צריך אני אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין כלל מאכילין אותו ע"פ עצמו שנאמר לב יודע מרת נפשו
MICHNA: Celui qui est saisi de boulimie [faim maladive], on le fait manger, même des choses impures, jusqu’à ce que ses yeux s’éclairent. Celui qu’a mordu un chien enragé, on ne lui fait pas manger du lobe de son foie ; et Rabbi Matya ben ’Harach le permet.
מתני׳ מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים טמאים עד שיאורו עיניו מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר
Et Rabbi Matya ben ’Harach a dit en outre : celui qui a mal à la gorge, on lui met un remède dans la bouche le Chabbat, parce que c’est un doute concernant une vie, et tout doute concernant une vie repousse le Chabbat.
ועוד אמר ר' מתיא בן חרש החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת
Celui sur qui s’est effondré un éboulement, [s’il y a] doute s’il est là ou s’il n’est pas là, doute s’il est vivant ou s’il est mort, doute s’il est un Couthéen ou un Israélite, on dégage sur lui le monceau. Si on l’a trouvé vivant, on dégage ; et s’il est mort, qu’on le laisse.
מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כותי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל מצאוהו חי מפקחין ואם מת יניחוהו
GUEMARA: Les Sages ont enseigné : d’où savait-on que ses yeux s’étaient éclairés ? Dès qu’il distingue entre le bon et le mauvais. Abayé a dit : et par le goût.
גמ׳ ת"ר מניין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי ובטעמא
Les Sages ont enseigné : celui qui est saisi de boulimie, on lui fait manger le plus léger [interdit], le plus léger. [Entre] du tevel et de la nevéla, on lui fait manger la nevéla. [Entre] du tevel et [des produits de] la septième année, [des produits de] la septième année.
ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה טבל ושביעית שביעית
[Entre] du tevel et de la terouma, c’est une controverse de Tannaïm, car il est enseigné : on lui fait manger du tevel et on ne lui fait pas manger de terouma ; Ben Téma dit : de la terouma et non du tevel. Rabba a dit : là où c’est possible avec du profane, selon tous, on ne diverge pas : on le rectifie [en prélevant] et on le lui donne à manger.
טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל אמר רבה היכא דאפשר בחולין דכולי עלמא לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה
Ils divergent quand ce n’est pas possible avec du profane : l’un estime que le tevel est plus grave, et l’autre estime que la terouma est plus grave. L’un estime que le tevel est plus grave, mais la terouma est propre pour un cohen ; et l’autre estime que la terouma est plus grave, mais le tevel, il est possible de le rectifier.
כי פליגי בדלא אפשר בחולין מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן ומר סבר תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקוניה
Original : Yoma 83a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.