Il y a entre eux le décret de l’immersion.
איכא בינייהו גזירת שיקוע
Zeva’him 21b זבחים
Structure du débat :Question 1Objection 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais Rabbi Yo’hanan a dit : S’il s’est sanctifié les mains pour le prélèvement des cendres, le lendemain il n’a pas besoin de se sanctifier, car il s’est déjà sanctifié au début du service !
והאמר רבי יוחנן קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש שכבר קידש מתחילת עבודה
D’accord pour Rava, qui établit celle-là selon Rabbi Éléazar, fils de Rabbi Chimon : celle-ci est selon Rabbi.
בשלמא לרבא דמוקים לההיא כרבי אלעזר ברבי שמעון הא כרבי
Mais pour Abayé, qui l’établit selon Rabbi, il y a une contradiction de Rabbi à Rabbi : en quoi est-ce différent là-bas, où on l’immerge, et ici, où on ne l’immerge pas ?
אלא לאביי דמוקים לה כרבי קשיא דרבי אדרבי מאי שנא התם דמשקע ליה ומאי שנא הכא דלא משקע ליה
[Il s’agit du cas] où on la remonte puis on l’immerge de nouveau.
דמסלק ליה והדר משקע ליה
S’il en est ainsi, [pourquoi] « le lendemain on ne s’y sanctifie pas » ? [Pourquoi n’a-t-il pas besoin de se sanctifier ?]
אי הכי למחר אינו מקדש [אמאי אין צריך לקדש]
Faut-il dire que pour ce qui permet, elle est apte ? C’est [l’avis de] Rav ’Hisda !
למימרא דלמתירין מיחזא חזי היינו דרב חסדא
Il y a entre eux la prescription de l’immersion.
איכא בינייהו מצות שיקוע
On objecta : On ne le voyait pas et on n’entendait pas sa voix jusqu’à ce qu’on entende le bruit du bois [du mécanisme] que Ben Katine avait fait pour la cuve, et ils disaient : Le temps de la sanctification des mains et des pieds à la cuve est arrivé. N’est-ce pas qu’on la remontait ? Donc on l’immergeait !
מיתיבי לא היו רואין אותו ולא שומעין את קולו עד ששומעים קול של עץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והן אומרים הגיע [עת] קידוש ידים ורגלים מן הכיור מאי לאו דמסלק ליה אלמא משקע ליה
Non : c’est qu’on l’immergeait. Si on l’immergeait, entendait-on son bruit ? On l’immergeait au moyen d’une roue.
לא דמשקע ליה אי דמשקע ליה מי משתמע קליה משקע ליה בגילגלא
Selon une autre version : on l’immergeait avec fracas, afin que son bruit s’entende, qu’ils entendent et viennent. Mais il y avait le crieur Guevini ! Ils faisaient deux signaux : celui qui entendait l’un venait, celui qui entendait l’autre venait.
לישנא אחרינא דמשקע ליה בחומרתיה כי כי היכי דלישתמע קליה ולשמעי וליתי והא הוה גביני כרוז בי תרי היכרי הוו עבדי דשמע מהאי אתי ושמע מהאי אתי:
Revenons au texte : Rabbi Yossé, fils de Rabbi ’Hanina, dit : Toute cuve qui ne contient pas de quoi sanctifier quatre cohanim, on ne s’y sanctifie pas, car il est dit : « Moïse, Aaron et ses fils s’y laveront… » (Ex 40, 31).
גופא אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו שנאמר (שמות מ, לא) ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו וגו'
On objecta : Tous les ustensiles sanctifient [pour se laver], qu’ils contiennent un quart [de log]
מיתיבי כל הכלי' מקדשין בין שיש בהן רביעי'
Original : Zevachim 21b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.