GUEMARA:Chmouel dit : La chair est invalide, mais les propriétaires ont obtenu l’expiation. Quelle en est la raison ? Car le verset dit : « Et Moi, Je vous l’ai donné sur l’autel pour faire expiation » (Lv 17, 11) : dès que le sang a atteint l’autel, les propriétaires ont obtenu l’expiation.
גמ׳ אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא יז, יא) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים
Donc il pense que [ce qui est mis] hors de sa place est comme à sa place ? Nous avons appris dans l’autre chapitre : S’il l’a mis sur la rampe, non en face du soubassement ; s’il a mis en haut ce qui se met en bas, ou en bas ce qui se met en haut ; s’il a mis à l’extérieur ce qui se met à l’intérieur, ou à l’intérieur ce qui se met à l’extérieur : s’il reste du sang de la vie, le [cohen] apte recommencera et recevra [du sang].
אלמא קסבר שלא במקומו כמקומו דמי תנן באידך פירקין נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד נתן את הניתנין למטה למעלה ואת הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל
Or si tu penses que [ce qui est mis] hors de sa place est comme à sa place, pourquoi faut-il que le [cohen] apte recommence et reçoive ? Et si tu dis : pour permettre la consommation de la chair, y a-t-il une aspersion qui n’expie pas et qui permette la consommation de la chair ?
ואי ס"ד שלא במקומו כמקומו למה לי יחזור הכשר ויקבל וכי תימא להתיר בשר באכילה מי איכא זריקה דלא מכפרת ושריא בשר באכילה
Qu’il soit alors repoussé ! Car nous avons appris : Et tous ceux qui l’ont reçu [avec la pensée de le consommer] hors de son temps ou hors de son lieu, s’il reste du sang de la vie, le [cohen] apte recommencera et recevra. S’ils l’ont reçu, oui ; s’ils l’ont aspergé, non. Quelle en est la raison ? N’est-ce pas parce qu’il est repoussé ?
וליהוי דחוי דתנן וכולן שקיבלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל קיבלו אין זרקו לא מ"ט לאו משום דהוי דחוי
S’il en est ainsi, la réception aussi ! Et de plus, la pensée disqualifie-t-elle ? Mais Rava a dit : La pensée n’a d’effet que chez celui qui est apte au service, pour une chose apte au service et dans un lieu apte au service !
אי הכי קבלה נמי ועוד מי פסלה מחשבה והאמר רבא אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה
Voici ce qu’il nous apprend : à partir de la réception, la pensée [de l’inapte] ne disqualifie pas. Quelle en est la raison ? Comme [l’enseignement de]Rava.
On objecta : S’il a pensé mettre en bas ce qui se met en haut, ou en haut ce qui se met en bas, [le sang mis] aussitôt, c’est valide (le lendemain, c’est invalide). S’il a ensuite pensé
מיתיבי חישב ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה לאלתר כשר (למחר פסול) חזר וחישב
Original : Zevachim 26b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.