Qu’en est-il du sacrifice de reconnaissance, qui requiert du pain ?
מה לתודה שכן טעונה לחם
Zeva’him 5b זבחים
Structure du débat :Question 3Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Que l’holocauste et les sacrifices de paix le prouvent. Et le raisonnement revient : le trait de l’un n’est pas comme le trait de l’autre, ni le trait de l’autre comme le trait du premier ; le côté commun entre eux, c’est qu’ils sont des saintetés et que, si on les a abattus sous une autre destination, ils sont valides et ne sont pas agréés ; moi aussi, j’amènerai le sacrifice de culpabilité, qui est une sainteté : si on l’a abattu sous une autre destination, il est valide et n’est pas agréé.
עולה ושלמים יוכיחו וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן קדשים ושחטן שלא לשמן כשר ואינו מרצה אף אני אביא אשם שהוא קדש ושחטו שלא לשמו כשר ואינו מרצה
Qu’en est-il du côté commun entre eux, à savoir qu’ils viennent en vœu et en offrande volontaire ?
מה להצד השוה שבהן שהן באין בנדר ובנדבה
C’est plutôt que Rava a dit : « Telle est la loi, etc. » : le verset l’a comparé aux sacrifices de paix. De même que les sacrifices de paix sont des saintetés et que, abattus sous une autre destination, ils sont valides et ne sont pas agréés, moi aussi, j’amènerai le sacrifice de culpabilité, qui est une sainteté, etc.
אלא אמר רבא זאת התורה וגו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים שהן קדשים ושחטן שלא לשמן כשרים ואין מרצין אף אני אביא אשם שהוא קודש כו'
Qu’as-tu vu pour le comparer aux sacrifices de paix ? Compare-le au sacrifice expiatoire !
מאי חזית דאקשת לשלמים אקיש לחטאת
Le Miséricordieux a restreint [par le mot] « l’ ».
הא מיעט רחמנא אותה
(Moyen mnémotechnique : HaNaCh BaChaR.)
(סימן הנ"ש בש"ר)
Rav Houna et Rav Na’hman étaient assis, et Rav Chechet était assis auprès d’eux, et ils disaient : Rech Lakich avait la difficulté du sacrifice de culpabilité, qui ne vient pas après la mort ; que Rabbi Eliézer lui dise : le sacrifice de culpabilité aussi vient après la mort !
יתיב רב הונא ורב נחמן ויתיב רב ששת גבייהו ויתבי וקאמרי קשיא ליה לריש לקיש אשם דלא אתי לאחר מיתה לימא ליה ר"א אשם נמי אתי לאחר מיתה
Rav Chechet leur dit : le sacrifice de culpabilité, pour quoi serait-il offert ? Pour son surplus ? Le sacrifice expiatoire aussi, son surplus est bien offert !
אמר להו רב ששת אשם למאי קרב למותרו חטאת נמי מיקרב קרבה מותרה
Le sacrifice expiatoire, bien que son surplus soit offert, le Miséricordieux l’a restreint [par le mot] « il ».
חטאת אף ע"ג דקרבה מותרה מיעט רחמנא הוא
Pour le sacrifice de culpabilité aussi, « il » est écrit !
אשם נמי כתיב ביה הוא
Celui-là est écrit après la combustion des parties à brûler, comme il a été enseigné : « Mais pour le sacrifice de culpabilité, “il” n’est dit qu’après la combustion des parties à brûler ; et lui-même, si l’on n’a pas brûlé les parties, est valide. »
ההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב כדתניא אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו אם לא הקטירו אימורין כשר
Mais alors, à quoi me sert « il » ? Pour ce qu’a dit Rav Houna au nom de Rav, car Rav Houna a dit au nom de Rav : un sacrifice de culpabilité qui a été relégué au pâturage et qu’on a abattu sans précision est valide [comme holocauste].
ואלא הוא למה לי לכדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר
Relégué, oui ; non relégué, non. Quelle en est la raison ? Le verset dit : « il » — qu’il reste tel qu’il est.
ניתק אין לא ניתק לא מאי טעמא אמר קרא הוא בהווייתו יהא
Rav Na’hman et Rav Chechet étaient assis, et Rav Ada bar Matna était assis auprès d’eux, et ils disaient : ce qu’a dit Rabbi Éléazar : « Nous trouvons [des sacrifices] qui viennent après la mort, qui sont valides et ne sont pas agréés » — que Rech Lakich lui dise : ceux-là aussi, qu’on les apporte et qu’ils soient agréés !
יתבי רב נחמן ורב ששת ויתיב רב אדא בר מתנה גבייהו ויתבי וקאמרי הא דקאמר רבי אלעזר מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין לימא ליה ריש לקיש הנהו נמי לייתו ולירצו
Rav Ada bar Matna leur dit : l’accouchée — si c’est elle qui a enfanté, est-ce que ses fils ont enfanté ?
אמר להן רב אדא בר מתנה יולדת אם היא ילדה בניה מי ילדו
Rav Assi objecta : et qui nous dira que, s’il y avait plusieurs [manquements à des] commandements positifs à sa charge, elle ne serait pas expiée ? Et puisque, s’il y a plusieurs commandements positifs à sa charge, elle est expiée, ses héritiers aussi sont expiés.
מתקיף לה רב אסי ומאן לימא לן דאי איכא כמה עשה גבה לא מיתכפרא וכיון דכי איכא כמה עשה גבה מיכפרא יורשיה נמי מיכפר
Est-ce à dire que [le sacrifice] leur est acquis ? Or Rabbi Yo’hanan n’a-t-il pas dit : s’il a laissé une offrande de farine à ses deux fils et est mort, elle est offerte, et il n’y a pas là d’association. Et si tu penses qu’elle leur est acquise — le Miséricordieux a dit « une âme » (Lv 2, 1) !
למימרא דקניא להו והאמר רבי יוחנן הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה ואין בו שותפות ואי ס"ד קניא להו (ויקרא ב, א) נפש אמר רחמנא
Et il ne leur est pas acquis ? Or Rabbi Yo’hanan n’a-t-il pas dit : s’il a laissé une bête à ses deux fils et est mort, elle est offerte, et ils ne peuvent pas l’échanger. Si tu dis qu’elle leur est acquise, c’est pourquoi ils ne peuvent pas l’échanger, car ils sont comme des associés,
ולא קניא להו והאמר ר' יוחנן הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירין בה אי אמרת בשלמא קניא להו היינו דאין ממירין בה דהויא להו כשותפין
Original : Zevachim 5b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.