et des associés ne peuvent pas échanger. Mais si tu dis qu’elle ne leur est pas acquise, qu’ils puissent aussi échanger !
ושותפין לא מצו ממירין אלא אי אמרת לא קניא להו אמורי נמי לימרו
Zeva’him 6a זבחים
Structure du débat :Question 5Objection 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
C’est différent là, car le verset dit : « Et s’il échange, s’il échange » (Lv 27, 10) — pour inclure l’héritier : un seul peut échanger, mais deux ne peuvent pas échanger.
שאני התם דאמר קרא (ויקרא כז, י) אם המר ימיר לרבות את היורש אחד ממיר ואין שנים ממירין
Rav Ya’akov de Nehar Peqod objecta : s’il en est ainsi, pour la dîme, où il est écrit : « Et s’il rachète, s’il rachète » (Lv 27, 31) — pour inclure l’héritier —, dira-t-on aussi : un seul rachète, mais deux ne rachètent pas ?
מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד אלא מעתה גבי מעשר דכתיב (ויקרא כז, לא) ואם גאל יגאל לרבות את היורש הכי נמי אחד גואל ואין שנים גואלין
La dîme est différente, car même chez leur père elle peut exister en association.
שאני מעשר דגבי אבוהון נמי איתיה בשותפות
Rav Assi dit à Rav Achi : et de là [ne tire-t-on pas une preuve] ? Si tu dis qu’elle leur est acquise, c’est pourquoi un seul du moins peut échanger ; mais si tu dis qu’elle ne leur est pas acquise, comment échange-t-il ?
אמר ליה רב אסי לרב אשי ומינה אי אמרת בשלמא קניא להו היינו דחד מיהא מימר אלא אי אמרת לא קניא להו היכי מימר
Or Rabbi Abbahou n’a-t-il pas dit au nom de Rabbi Yo’hanan : celui qui consacre ajoute le cinquième, mais c’est celui pour qui l’on fait expiation qui fait l’échange ; et celui qui prélève la terouma de ses propres [produits] pour ceux de son prochain, le bénéfice de la faveur lui appartient ?
והאמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן המקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה והתורם משלו על של חבירו טובת הנאה שלו
À titre principal, il n’expie pas ; à titre accessoire, il expie.
מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא:
Ils se sont demandé : ont-ils expié ce pour quoi ils sont venus, ou n’ont-ils pas expié ?
איבעיא להו כיפרו על מה שבאו או לא כיפרו
Rav Chechet, fils de Rav Idi, a dit : il est raisonnable qu’ils n’aient pas expié, car si tu penses qu’ils ont expié, le second, pourquoi vient-il ?
אמר רב ששת בריה דרב אידי מסתברא דלא כיפרו דאי סלקא דעתך כיפרו שני למה הוא בא
Mais alors, quoi ? Ils n’ont pas expié ? Pourquoi est-il offert ?
ואלא מאי לא כיפרו למה הוא קרב
Rav Achi a dit : à Rav Chicha, fils de Rav Idi, c’est ceci qui faisait difficulté : si tu dis qu’ils n’ont pas expié, celui [abattu] sous une autre destination vient en vertu de [celui abattu] sous sa destination, et le second, pourquoi vient-il ? Pour expier. Mais si tu dis qu’ils ont expié, le second, pourquoi vient-il ?
אמר רב אשי רב שישא בריה דרב אידי הכי קא קשיא ליה אי אמרת בשלמא לא כיפרו שלא לשמו מכח לשמו קאתי ושני למה הוא בא לכפר אלא אי אמרת כיפרו שני למה הוא בא:
Ils se sont demandé : [l’holocauste] expie-t-il un commandement positif [transgressé] après la mise à part, ou ne l’expie-t-il pas ?
איבעיא להו אעשה דלאחר הפרשה מכפרא או לא מכפרא
Dirons-nous que c’est comme pour le sacrifice expiatoire : de même que pour le sacrifice expiatoire, [la faute] d’avant la mise à part, oui, et celle d’après la mise à part, non, ici aussi, celle d’avant la mise à part, oui, et celle d’après la mise à part, non ?
מי אמרינן מידי דהוה אחטאת מה חטאת דקודם הפרשה אין דלאחר הפרשה לא אף הכא נמי דקודם הפרשה אין לאחר הפרשה לא
Ou peut-être n’est-ce pas semblable au sacrifice expiatoire, car pour le sacrifice expiatoire, il faut apporter un sacrifice expiatoire distinct pour chaque faute ; mais ici, puisque, s’il y a plusieurs commandements positifs à sa charge, il expie, il expie aussi un commandement positif d’après la mise à part ?
או דלמא לא דמיא לחטאת דחטאת על כל חטא וחטא בעי לאיתויי חדא חטאת והכא כיון דאיכא כמה עשה גביה מכפרא אעשה דלאחר הפרשה נמי מכפרא
Viens, écoute : « Il imposera [la main]… et il lui sera agréé » (Lv 1, 4). L’imposition des mains expie-t-elle donc ? L’expiation n’est-elle pas uniquement par le sang, comme il est dit : « Car c’est le sang qui expie par l’âme » (Lv 17, 11) ? Mais pourquoi le verset dit-il « il imposera… et il lui sera agréé pour faire expiation » ? Pour [enseigner] que, s’il a traité l’imposition des mains comme un reste de commandement, le verset le lui compte comme s’il n’avait pas expié ; et pourtant il a expié.
תא שמע (ויקרא א, ד) וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם שנאמר (ויקרא יז, יא) כי הדם הוא בנפש יכפר אלא מה תלמוד לומר וסמך ונרצה לכפר שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר
N’est-ce pas qu’il a expié le commandement positif d’avant la mise à part, mais n’a pas expié le commandement positif de l’imposition des mains, qui est un commandement positif d’après la mise à part ?
מאי לאו דכיפר עשה דקודם הפרשה לא כיפר אעשה דסמיכה דהוה ליה עשה דלאחר הפרשה
Rava a dit : tu parles du commandement positif de l’imposition des mains ? C’est différent là, car tant qu’il n’a pas abattu, il se tient [sous l’injonction] « lève-toi et impose les mains » ; quand cela devient-il [un manquement au] commandement positif ? Après l’abattage ; et pour après l’abattage, nous ne nous posons pas la question.
אמר רבא עשה דסמיכה קאמרת שאני התם דכל כמה דלא שחיט בעמוד וסמוך קאי אימת קא הוי עשה לאחר שחיטה לאחר שחיטה לא קא מיבעיא לן
Rav Houna bar Yehouda dit à Rava : dis [que le sens est] : il a expié pour l’homme,
א"ל רב הונא בר יהודה לרבא אימא כיפר גברא
Original : Zevachim 6a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.