S’il l’a consacrée, celui qui y habite paie le loyer au Sanctuaire. — S’il l’a consacrée, [lui,] celui qui y habite ? Comment peut-il la consacrer ? Le Miséricordieux a dit : « Si un homme consacre sa maison comme sainte » (Lv 27, 14) — de même que sa maison est en sa possession, de même tout ce qui est en sa possession. Voici ce qu’il veut dire : Si le bailleur l’a consacrée, celui qui y habite paie le loyer au Sanctuaire.
הקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש הקדישו הדר בו היכי מצי מקדיש לה (ויקרא כז, ב) איש כי יקדיש ביתו קדש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו הכי קאמר הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש
Si le bailleur l’a consacrée, comment [le locataire] peut-il y habiter ? Il commettrait une profanation ! Et de plus, il paierait le loyer au Sanctuaire ? Puisqu’il a commis une profanation, le loyer passe au profane !
הקדישו משכיר היכי דייר ביה במעילה קאי ותו מעלה שכר להקדש כיון דמעל ביה נפיק לי' שכר לחולין
[Il s’agit du cas] où il a dit : Quand le loyer viendra, qu’il soit consacré. — Mais un homme ne peut consacrer une chose qui n’est pas encore venue au monde !
דאמר לכשיבא שכרו יקדש והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם
Rav Yehouda dit au nom de Rav : De qui est-ce ? De Rabbi Meïr, qui dit qu’un homme peut consacrer une chose qui n’est pas encore venue au monde. Certains disent : Rav Papa dit à Abayé — et d’autres disent : Rav Mari bar ’Hama à Rav ’Hisda — : Selon qui ? Selon Rabbi Meïr, qui dit qu’un homme peut consacrer une chose qui n’est pas encore venue au monde ? Il lui dit : Et selon qui d’autre ?
אמר רב יהודה אמר רב הא מני ר"מ היא דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם איכא דאמרי א"ל רב פפא לאביי ואמרי לה רב מרי בר חמא לרב חסדא כמאן כר"מ דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אמר ליה ואלא כמאן:
MICHNA: Ceux qui sont redevables d’estimations, on prend des gages sur eux ; ceux qui sont redevables de sacrifices expiatoires et de sacrifices de culpabilité, on ne prend pas de gages sur eux ; ceux qui sont redevables d’holocaustes et de sacrifices de paix, on prend des gages sur eux.
מתני׳ חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן
Bien qu’il n’obtienne l’expiation que s’il est consentant, ainsi qu’il est dit : « selon son gré » (Lv 1, 3), on le contraint jusqu’à ce qu’il dise : Je le veux. Et de même dis-tu pour les actes de divorce des femmes : on le contraint jusqu’à ce qu’il dise : Je le veux.
אע"פ שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר {ויקרא א } לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:
GUEMARA:Rav Papa dit : Il arrive que l’on prenne des gages sur ceux qui sont redevables d’un sacrifice expiatoire, et que l’on ne prenne pas de gages sur ceux qui sont redevables d’un holocauste.
גמ׳ אמר רב פפא פעמים שחייבי חטאות ממשכנין אותן חייבי עולות אין ממשכנין אותן
On prend des gages sur ceux qui sont redevables d’un sacrifice expiatoire : pour le ’hatat du nazir. En effet, puisque le maître a dit : S’il s’est rasé après [l’offrande de] l’un des trois, il est quitte, et si l’un des sangs a été aspergé pour lui, le nazir est autorisé à boire du vin et à se rendre impur au contact des morts — il se montre négligent et ne l’apporte pas.
חייבי חטאות ממשכנין אותן בחטאת נזיר דכיון דאמר מר אם גילח על אחד משלשתן יצא ואם נזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים פשע בה ולא מייתי
Quelle en est la raison ? Parce que le verset l’a mentionné en premier. — Mais Rava n’a-t-il pas dit : Le verset ne l’a mentionné en premier que pour [l’ordre de] la lecture ?
מאי ניהו דאקדמיה קרא והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב
Plutôt : pour l’holocauste du lépreux, car il a été enseigné : Rabbi Yichmaël, fils de Rabbi Yehouda ben Beroka, dit : De même que son sacrifice expiatoire et son sacrifice de culpabilité le retiennent, de même son holocauste le retient.
אלא בעולת מצורע דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יהודה בן ברוקה אומר כשם שחטאתו ואשמו עיכבתו כך עולתו עיכבתו:
« Bien qu’il n’obtienne l’expiation que s’il est consentant. » Les Sages ont enseigné : « il l’offrira » (Lv 1, 3) — cela enseigne qu’on le contraint. On pourrait croire : contre son gré ; le verset dit : « selon son gré ». Comment donc ? On le contraint jusqu’à ce qu’il dise : Je le veux.
ואף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה: ת"ר (ויקרא א, ג) יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
Chmouel dit : L’holocauste requiert l’intention, ainsi qu’il est dit : « selon son gré ». Que nous enseigne-t-il ? Nous l’avons [déjà] appris : « Bien qu’il n’obtienne l’expiation que s’il est consentant, ainsi qu’il est dit : selon son gré » !
אמר שמואל עולה צריכה דעת שנאמר לרצונו מאי קמ"ל תנינא אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו
Ce n’est nécessaire que dans le cas où son prochain l’a mis à part pour lui. On aurait pu dire : c’est lorsqu’[il s’agit de ce qui vient] de lui que nous exigeons l’intention, mais [pour ce qui vient] de son prochain, non ; [il] nous enseigne [que si] : il arrive qu’il ne lui plaise pas d’obtenir l’expiation par une chose qui n’est pas la sienne.
לא צריכא דפריש ליה חבריה מהו דתימא כי בעינן דעת מדידיה אבל מדחבריה לא קמ"ל זימנין דלא ניחא ליה דליכפר במידי דלא דידיה
On objecta : [S’il a dit :] Je prends sur moi le sacrifice expiatoire et le sacrifice de culpabilité d’Untel —
מיתיבי חטאתו ואשמו של פלוני עלי
Original : Arakhin 21a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.