c’est-à-dire lorsqu’il a dit vingt et un [et un dinar], le propriétaire a la priorité ; sinon, on dit [à l’autre] : « Il t’est adjugé. »
היכי דמי דאמור בעשרים ואחד הבעלים קודמין ואם לאו אומר לו הגעתיך:
’Arakhin 28a ערכין
Structure du débat :Michna 2Question 1Objection 2Récit 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
MICHNA: Un homme peut vouer par ’herem [une partie] de son petit bétail, de son gros bétail, de ses esclaves et servantes cananéens, et de son champ patrimonial ; mais s’il les a tous voués, ils ne sont pas voués – telles sont les paroles de Rabbi Eliézer. Rabbi Elazar ben Azaria dit : si, pour le Très-Haut, un homme n’a pas le droit de vouer tous ses biens, à plus forte raison un homme doit-il ménager ses biens.
מתני׳ מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו ואם החרים את כולם אינם מוחרמים דברי ר"א א"ר אלעזר בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו:
GUEMARA: D’où ces choses ? Car nos maîtres ont enseigné : « de tout ce qui est à lui » (Lv 27, 28) – et non tout ce qui est à lui ; « d’homme » – et non tout homme ; « de bétail » – et non tout le bétail ; « du champ de sa possession » – et non tout le champ patrimonial.
גמ׳ מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא כז, כח) מכל אשר לו ולא כל אשר לו מאדם ולא כל אדם מבהמה ולא כל בהמה משדה אחוזה ולא כל שדה אחוזה
On pourrait croire qu’il ne doive pas vouer [tout], mais que s’il l’a voué, ce soit voué ; le texte dit « cependant » – telles sont les paroles de Rabbi Eliézer. Rabbi Elazar ben Azaria dit : si, pour le Très-Haut, un homme n’a pas le droit de vouer tous ses biens, à plus forte raison un homme doit-il ménager ses biens.
יכול לא יחרים ואם החרים יהו מוחרמין ת"ל אך דברי רבי אליעזר אמר ר"א בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו
Et [ces mentions] sont nécessaires : car si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « de tout ce qui est à lui », j’aurais dit : il ne vouera pas tout ce qu’il possède, mais une seule espèce, qu’il la voue entièrement ; le Miséricordieux a écrit « d’homme » – et non tout homme.
וצריכא דאי כתב רחמנא מכל אשר לו הוה אמינא כל דאית ליה לא לחרים אבל מין אחד ליחרמיה כוליה כתב רחמנא מאדם ולא כל אדם
Et si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « d’homme », [j’aurais dit que c’est] parce qu’on ne peut se passer de travail, mais d’un champ on peut se passer [en se débrouillant autrement] ; et s’il nous avait appris ces deux-là, [j’aurais dit que c’est] parce qu’ici il y a de quoi vivre et là de quoi vivre, mais les biens meubles, qu’il les voue tous. [Tous les termes] sont donc nécessaires. [N.d.T. : terme rare ou réalité ancienne ; identification et sens incertains.]
ואי כתב רחמנא מאדם דלא סגיא ליה בלא עבודה אבל שדה סגיא ליה בדיסתורן ואי אשמעינן הני תרתי משום דהכא חיותא והכא חיותא אבל מטלטלין ליחרמינהו כולהו צריכי
Pourquoi « bétail » ? Pour ce qui a été enseigné : on pourrait croire qu’un homme puisse vouer son fils, sa fille, son esclave et sa servante hébreux, et son champ acquis ; le texte dit « bétail » : de même que le bétail, il a le droit de le vendre, de même tout ce qu’il a le droit de vendre.
בהמה למה לי לכדתניא יכול יחרים אדם בנו ובתו עבדו ושפחתו העבריים ושדה מקנתו תלמוד לומר בהמה מה בהמה יש לו רשות למוכרה אף כל שיש לו רשות למוכרה
Mais sa fille mineure, il a le droit de la vendre ; pourrait-on croire qu’il puisse la vouer ? Le texte dit « bétail » : de même que le bétail, il a le droit de le vendre pour toujours, de même tout ce qu’il a le droit de vendre pour toujours.
והלא בתו קטנה יש לו רשות למוכרה יכול יחרימנה תלמוד לומר בהמה מה בהמה יש לו רשות למוכרה לעולם אף כל שיש לו רשות למוכרה לעולם:
« Rabbi Elazar ben Azaria dit : si, pour le Très-Haut, un homme n’a pas le droit, etc. » : C’est la même chose que le premier Tanna !
אמר רבי אלעזר בן עזריה אם לגבוה אין אדם רשאי כו': היינו ת"ק
Ce qui les distingue, c’est [l’enseignement] de Rabbi Ila, car Rabbi Ila a dit : à Oucha, on a institué que celui qui dépense [en largesses] ne dépense pas plus d’un cinquième [de ses biens].
איכא בינייהו דרבי אילא דאמר רבי אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש
Il arriva qu’un homme voulut dépenser plus d’un cinquième, et ses collègues ne le lui permirent pas. Et qui était-ce ? Rabbi Yechevav. Certains disent : [c’était] Rabbi Yechevav [qui voulut], et ses collègues ne le lui permirent pas ; et qui [l’en empêcha] ? Rabbi Akiva.
מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו לו חבריו ומנו רבי ישבב ואמרי לה רבי ישבב ולא הניחו לו חביריו ומנו רבי עקיבא:
MICHNA: Celui qui voue par ’herem son fils, sa fille, son esclave et sa servante hébreux, ou son champ acquis : ils ne sont pas voués, car nul ne voue ce qui ne lui appartient pas. Les cohanim et les lévites ne vouent pas – telles sont les paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Chimon dit : les cohanim ne vouent pas, car les biens voués leur appartiennent ; mais les lévites vouent, car les biens voués ne leur appartiennent pas.
מתני׳ המחרים בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים ושדה מקנתו אין מוחרמין שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו הכהנים והלוים אין מחרימין דברי רבי יהודה ר"ש אומר הכהנים אין מחרימין שהחרמין שלהן והלוים מחרימין שאין החרמין שלהן
Rabbi dit : les paroles de Rabbi Yehouda paraissent [justes] pour les terres, car il est dit : « car c’est pour eux une possession perpétuelle » (Lv 25, 34), et les paroles de Rabbi Chimon pour les biens meubles, car les biens voués ne leur appartiennent pas.
אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בקרקעות שנאמר כי אחוזת עולם היא להם ודברי ר"ש במטלטלין שאין החרמין שלהן:
GUEMARA: Et selon Rabbi Yehouda : que les cohanim ne vouent pas, soit, car les biens voués leur appartiennent ; mais les lévites ? Les terres, soit, ils ne les vouent pas, car il est écrit : « car c’est pour eux une possession perpétuelle » ; mais les biens meubles, qu’ils les vouent ! Le verset dit : « de tout ce qui est à lui… et du champ de sa possession » : il compare les biens meubles aux terres.
גמ׳ ור' יהודה בשלמא כהנים אין מחרימין שחרמין שלהן אלא לוים בשלמא מקרקעי לא מחרמי דכתיב כי אחוזת עולם היא להם אלא מטלטלי ליחרמי אמר קרא מכל אשר לו ומשדה אחוזתו מקיש מטלטלין לקרקעות
Et selon Rabbi Chimon : les cohanim, soit, comme nous l’avons dit ; mais les lévites : les biens meubles, soit, qu’ils les vouent, car il ne fait pas de comparaison ; mais les terres, pourquoi ? Il est écrit : « c’est pour eux une possession perpétuelle » ! – Ce « ils vouent » qu’il a dit concerne les biens meubles.
ורבי שמעון בשלמא כהנים כדאמרן אלא לוים בשלמא מטלטלים לחרים דלא מקיש אלא מקרקעי אמאי הכתיב אחוזת עולם היא להם מאי מחרימין נמי דקאמר מטלטלי
Mais du fait que la fin enseigne : « Rabbi dit : les paroles de Rabbi Yehouda paraissent [justes] pour les terres, et celles de Rabbi Chimon pour les biens meubles », on en déduit que Rabbi Chimon parlait aussi des terres ! – Voici ce qu’il veut dire : Rabbi dit : les paroles de Rabbi Yehouda paraissent [acceptées] par Rabbi Chimon pour les terres, car même Rabbi Chimon n’a divergé [d’avec lui] que sur les biens meubles, mais pour les terres il est d’accord avec lui.
והא מדקתני סיפא אמר רבי נראין דברי רבי יהודה במקרקעי ודברי רבי שמעון במטלטלי מכלל דרבי שמעון מקרקעי נמי קאמר הכי קאמר אמר רבי נראין דברי רבי יהודה לרבי שמעון בקרקעות שאף ר"ש לא נחלק [עליו] אלא במטלטלין אבל בקרקעות מודה ליה:
Rabbi ’Hiya bar Avin dit : s’il a voué des biens meubles, il les donne à tout cohen qu’il veut, car il est dit : « Tout ’herem en Israël
א"ר חייא בר אבין החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה שנאמר כל חרם בישראל
Original : Arakhin 28a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.