MICHNA: Tous peuvent vouer une évaluation et être évalués, vouer [la valeur d’autrui] et faire l’objet d’un tel vœu : cohanim, lévites et Israélites, femmes et esclaves.
מתני׳ הכל מעריכין ונערכין נודרין ונידרין כהנים לוים וישראלים נשים ועבדים
’Arakhin 2a ערכין
Structure du débat :Michna 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Le toumtoum et l’androgyne peuvent vouer [la valeur d’autrui], faire l’objet d’un tel vœu et vouer une évaluation, mais ils ne peuvent pas être évalués, car on n’évalue que celui qui est certainement mâle ou celle qui est certainement femelle.
טומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין אבל לא נערכין שאינו נערך אלא הזכר ודאי ונקבה ודאית
Le sourd-muet, le fou et le mineur peuvent faire l’objet d’un vœu de valeur et être évalués, mais ils ne peuvent ni vouer une valeur ni vouer une évaluation, parce qu’ils n’ont pas de discernement.
חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין אבל לא נודרין ולא מעריכין מפני שאין בהם דעת:
GUEMARA: « Tous peuvent vouer une évaluation » : qu’est-ce que cela vient inclure ? Cela vient inclure [le garçon] précoce proche de l’âge d’homme.
גמ׳ הכל מעריכין לאתויי מאי לאתויי מופלא סמוך לאיש
« Et être évalués » : qu’est-ce que cela vient inclure ? Cela vient inclure l’homme repoussant et celui qui est couvert d’ulcères.
נערכין לאתויי מאי לאתויי מנוול ומוכה שחין
On aurait pu penser : il est écrit « un vœu selon ton évaluation » (Lv 27, 2), [d’où l’on déduirait que] quiconque a une valeur marchande est soumis aux évaluations, et quiconque n’a pas de valeur marchande n’y est pas soumis.
סד"א נדר בערכך כתיב כל שישנו בדמים ישנו בערכין וכל שאינו בדמים אינו בערכין
[La Michna] nous enseigne [que le verset dit] « des personnes » (Lv 27, 2) : quelles qu’elles soient.
קמ"ל נפשות כל דהו
« Vouer [la valeur d’autrui] » : qu’est-ce que cela vient inclure ? [Le tanna] avait besoin [de l’énoncer] à cause de « faire l’objet d’un tel vœu ».
נודרין לאתויי מאי נידרין איצטריך ליה
« Faire l’objet d’un tel vœu » : qu’est-ce que cela vient inclure ? Si c’est pour inclure le toumtoum et l’androgyne, il les mentionne explicitement ; et si c’est pour inclure le sourd-muet, le fou et le mineur, il les mentionne explicitement.
נידרין לאתויי מאי אי לאתויי טומטום ואנדרוגינוס בהדיא קתני להו ואי לאתויי חרש שוטה וקטן בהדיא קתני להו
Si c’est pour inclure l’enfant de moins d’un mois, il le mentionne explicitement [plus loin] ; et si c’est pour inclure l’idolâtre, il le mentionne explicitement. En réalité, c’est pour inclure l’enfant de moins d’un mois : [le tanna] l’énonce [de façon générale], puis il l’explicite.
אי לאתויי פחות מבן חודש בהדיא קתני להו ואי לאתויי עובד כוכבים בהדיא קתני להו לעולם לאתויי פחות מבן חודש ותני והדר מפרש
« Tous imposent les mains [sur le sacrifice] » : qu’est-ce que cela vient inclure ? Cela vient inclure l’héritier, et non selon Rabbi Yehouda.
הכל סומכין לאתויי מאי לאתויי יורש ודלא כרבי יהודה
« Tous peuvent faire une substitution » : qu’est-ce que cela vient inclure ? Cela vient inclure l’héritier, et non selon Rabbi Yehouda.
הכל ממירין לאתויי מאי לאתויי יורש ודלא כרבי יהודה
Car il est enseigné dans une baraïta : l’héritier impose les mains, l’héritier fait une substitution. Rabbi Yehouda dit : l’héritier n’impose pas les mains, l’héritier ne fait pas de substitution.
דתניא יורש סומך יורש מימר ר' יהודה אומר יורש אינו סומך יורש אינו מימר
Quelle est la raison de Rabbi Yehouda ? « Son sacrifice » (Lv 1, 3) : et non le sacrifice de son père. Et il déduit le début de la consécration de la fin de la consécration : de même qu’à la fin de la consécration l’héritier n’impose pas les mains, de même au début de la consécration l’héritier ne fait pas de substitution.
מאי טעמא דרבי יהודה (ויקרא א, ג) קרבנו ולא קרבן אביו ויליף תחלת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחלת הקדש יורש אינו מימר
Et les Rabbanan : « s’il substitue, il substituera » (Lv 27, 10), pour inclure l’héritier ; et nous déduisons la fin de la consécration du début de la consécration : de même qu’au début de la consécration l’héritier fait une substitution, de même à la fin de la consécration l’héritier impose les mains.
ורבנן (ויקרא כז, י) המר ימיר לרבות את היורש וילפינן סוף הקדש מתחלת הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך
Et les Rabbanan, ce « son sacrifice », qu’en font-ils ? Ils en ont besoin : « son sacrifice », et non le sacrifice d’un idolâtre ; « son sacrifice », et non le sacrifice de son prochain ; « son sacrifice », pour inclure tous les copropriétaires dans l’imposition des mains.
ורבנן האי קרבנו מאי עבדי ליה מיבעי ליה קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים קרבנו ולא קרבן חבירו קרבנו לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה
Et Rabbi Yehouda ? Inclure tous les copropriétaires dans l’imposition des mains, il ne l’admet pas. Ou bien, si l’on veut, il l’admet :
ורבי יהודה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה ואי נמי אית ליה
Original : Arakhin 2a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.