On en déduit que le premier tanna pense qu’il est susceptible de comparaître de nouveau devant le tribunal.
מכלל דתנא קמא סבר ניתן לחזרת עמידת ב"ד
’Arakhin 7a ערכין
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 1Objection 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Yossef dit : ils sont en désaccord sur la question de savoir si un prêt verbal se recouvre auprès des héritiers : le premier tanna pense qu’un prêt verbal se recouvre auprès des héritiers, et Rabbi Chimon ben Elazar pense qu’il ne se recouvre pas auprès des héritiers.
א"ר יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה גובה מן היורשין ור"ש בן אלעזר סבר אינו גובה מן היורשין
Rabba dit : tous s’accordent qu’un prêt verbal ne se recouvre pas auprès des héritiers ; et ici, ils sont en désaccord sur la question de savoir si une dette écrite dans la Torah est comme une dette écrite dans un acte : le premier tanna pense qu’elle est comme une dette écrite dans un acte, et Rabbi Chimon ben Elazar pense qu’elle n’est pas comme une dette écrite dans un acte.
רבה אמר דכ"ע מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר קמיפלגי תנא קמא סבר ככתובה בשטר דמיא ור' שמעון בן אלעזר סבר לאו ככתובה בשטר דמיא
On objecta : celui qui creuse une fosse dans le domaine public, et un bœuf tombe sur lui et le tue, [le propriétaire du bœuf] est exempt ; bien plus, si le bœuf meurt, les héritiers du propriétaire de la fosse sont tenus de payer la valeur du bœuf à son propriétaire.
מיתיבי החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבין לשלם דמי שור לבעליו
Rabbi Ila dit au nom de Rav : [il s’agit du cas] où il avait comparu en jugement. Mais il est enseigné qu’il l’a tué ! Rav Ada bar Ahava dit : [il s’agit du cas] où il l’a rendu terefa [blessé mortellement].
א"ר אילא אמר רב כשעמד בדין והא הרגו קתני אמר רב אדא בר אהבה כשעשאו טריפה
Mais Rav Na’hman n’a-t-il pas dit : ’Haga a enseigné : il est mort et on l’a enterré ! Et la solution est que les juges siégeaient à l’ouverture de la fosse.
והאמר רב נחמן תני חגא מת וקברו והילכתא דייתבי דייני אפומא דבירא
Les Rabbanan ont enseigné : celui qui est conduit à l’exécution, on asperge pour lui du sang de son sacrifice expiatoire et du sang de son sacrifice de culpabilité ; s’il a péché à ce moment-là, on ne s’occupe pas de lui. Quelle en est la raison ? Rav Yossef dit : parce qu’on ne fait pas traîner son jugement.
תנו רבנן היוצא ליהרג מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו חטא באותה שעה אין נזקקין לו מאי טעמא א"ר יוסף מפני שאין מענין את דינו
Abayé lui dit : S’il en est ainsi, même dans la première partie aussi ! [Il s’agit du cas] où son sacrifice était déjà égorgé à ce moment-là.
א"ל אביי אי הכי אפילו רישא נמי כגון שהיה זבחו זבוח באותה שעה
Mais si son sacrifice n’était pas égorgé, [enseigne-t-il que] non ? Au lieu d’enseigner « s’il a péché à ce moment-là, on ne s’occupe pas de lui », qu’il distingue dans ce cas même et enseigne : quand cela est-il dit ? Lorsque le sacrifice était égorgé à ce moment-là ; mais si le sacrifice n’était pas égorgé, non !
אבל אין זבחו זבוח מאי לא אדתני חטא באותה שעה אין נזקקין לו ליפלוג וליתני בדידה בד"א בשהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח לא
C’est bien ce qu’il dit : quand cela est-il dit ? Lorsque le sacrifice était égorgé à ce moment-là ; mais si le sacrifice n’était pas égorgé, il devient comme celui qui a péché à ce moment-là, et on ne s’occupe pas de lui.
ה"נ קאמר בד"א שהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח נעשה כמי שחטא באותה שעה ואין נזקקין לו:
MICHNA: La femme conduite à l’exécution, on n’attend pas qu’elle accouche ; la femme qui s’est déjà assise sur la chaise d’accouchement, on attend qu’elle accouche. La femme exécutée, on peut tirer profit de ses cheveux ; l’animal exécuté est interdit à tout profit.
מתני׳ האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה:
GUEMARA: C’est évident, [le fœtus] fait partie de son corps ! C’était nécessaire : on aurait pu penser, puisqu’il est écrit « selon ce que lui imposera le mari de la femme » (Ex 21, 22), que [le fœtus] est un bien du mari et qu’on ne devrait pas l’en priver. Il nous enseigne [que non].
גמ׳ פשיטא גופה היא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (שמות כא, כב) כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה קמ"ל
Mais dis qu’il en est bien ainsi ! Rabbi Abbahou dit au nom de Rabbi Yo’hanan : le verset dit « ils mourront eux deux aussi » (Dt 22, 22), pour inclure l’enfant [à naître].
ואימא ה"נ אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אמר קרא (דברים כב, כב) ומתו גם שניהם לרבות את הוולד
Mais ce [verset] est nécessaire pour [enseigner qu’ils ne sont passibles] que si les deux sont égaux ; paroles de Rabbi Yochiyya ! Ce que tu dis [ici], c’est de « aussi » [qu’on le déduit].
והאי מיבעי ליה עד שיהו שניהן שוין דברי רבי יאשיה כי קאמרת מגם:
« Celle qui s’est déjà assise sur la chaise d’accouchement, etc. » Quelle en est la raison ? Dès lors que [l’enfant] s’est détaché, c’est un autre corps.
ישבה על המשבר וכו': מ"ט כיון דעקר גופא אחרינא הוא:
Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : la femme conduite à l’exécution, on la frappe contre la matrice, afin que l’enfant meure en premier, pour qu’elle n’en vienne pas à l’indignité. Cela veut-il dire qu’elle mourrait d’abord ? N’avons-nous pas établi que c’est l’enfant qui meurt d’abord ?
אמר רב יהודה אמר שמואל האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול למימרא דהיא קדמה ומתה ברישא והא קיימא לן דוולד מיית ברישא
Car nous avons appris : le nourrisson d’un jour hérite et transmet l’héritage ; et Rav Chéchet a dit : il hérite des biens de sa mère pour les transmettre à ses frères du côté du père.
דתנן תינוק בן יומו נוחל ומנחיל ואמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב
Précisément [s’il a] un jour ; mais un fœtus, non, car il meurt en premier, et le fils n’hérite pas de sa mère dans la tombe pour transmettre l’héritage à ses frères du côté du père !
דווקא בן יום אחד אבל עובר לא דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב
Cela vaut pour la mort [naturelle] : comme la vie de l’enfant est faible, la goutte de l’ange de la mort pénètre et tranche ses organes vitaux ; mais si elle est exécutée, c’est elle qui meurt en premier.
הני מילי לגבי מיתה איידי דוולד זוטרא חיותיה עיילא טיפה דמלאך המות ומחתך להו לסימנין אבל נהרגה היא מתה ברישא
Mais il est arrivé un cas où [l’enfant] s’est agité jusqu’à trois convulsions ! C’est comme la queue du lézard, qui s’agite [après avoir été coupée].
והא הוה עובדא ופרכיס עד תלת פרכוסי מידי דהוי אזנב הלטאה דמפרכסת
Rav Na’hman a dit au nom de Chmouel : la femme qui s’est assise sur la chaise d’accouchement et qui est morte un Chabbat, on apporte un couteau, on lui ouvre le ventre et on fait sortir l’enfant. C’est évident ! Que fait-on ?
א"ר נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד פשיטא מאי עביד
Original : Arakhin 7a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.