le royaume de Perse [dura], du temps du Temple, trente-quatre ans ; le royaume de Grèce, du temps du Temple, cent quatre-vingts ans ; le royaume des Hasmonéens, du temps du Temple, cent trois ans ; le royaume de la maison d’Hérode, cent trois ans ; à partir de là, va et compte combien d’années [se sont écoulées] après la destruction du Temple.
מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה מלכות יון בפני הבית מאה ושמונים שנה מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלש מלכות בית הורדוס מאה ושלש מכאן ואילך צא וחשוב כמה שנים אחר חורבן הבית
Il y a donc deux cent six [ans], et toi, tu dis cent quatre-vingts ! — Mais vingt-six ans, ils restèrent fidèles à leur engagement envers Israël et ne les asservirent pas ; et c’est pourquoi il ne les compte pas comme [le temps] où le royaume impie s’étendit sur Israël.
אלמא מאתן ושית הוו ואת אמרת מאה ושמונים הוו אלא עשרין ושית שנין קמו בהימנותייהו בהדי ישראל ולא אישתעבדו בהו ואמטו להכי לא קא חשיב להו כשפשטה מלכות הרשעה על ישראל
Rav Papa a dit : si ce Tanna se trompe et ne sait pas combien sont les unités [des années écoulées depuis la destruction], qu’il demande au scribe combien il écrit [dans les actes], qu’il y ajoute vingt ans, et il trouvera son total. Et ton moyen mnémotechnique : « Voici vingt ans que je suis dans ta maison » (Gn 31, 41). [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
אמר רב פפא אי טעי האי תנא ולא ידע פרטי כמה הוה לישייליה לספרא כמה כתיב וניטפי עלייהו עשרין שנין ומשכח ליה לחומריה וסימניך (בראשית לא, מא) זה לי עשרים שנה אנכי בביתך
Si le scribe se trompe, qu’il demande au Tanna combien il compte, qu’il en retranche vingt ans, et il trouvera son total. Et ton moyen mnémotechnique : le scribe retranche, le Tanna ajoute.
אי טעי ספרא נשייליה לתנא כמה חשיב ונבצר מינייהו עשרין שנין ומשכח ליה לחומריה וסימניך ספרא בצירא תנא תוספאה
On a enseigné dans l’école d’Élie : le monde dure six mille ans : deux mille de chaos, deux mille de Torah, deux mille [ans des] jours du Messie ; à cause de nos fautes, qui sont nombreuses, en sont sortis ceux qui en sont sortis.
תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן
Les deux mille de Torah, à partir de quand ? Si l’on dit : depuis le don de la Torah, jusqu’à maintenant il n’y en a pas tant, car si tu les examines, il manque [encore], pour les deux mille, des années de ce millénaire-ci.
שני אלפים תורה מאימת אי נימא ממתן תורה עד השתא ליכא כולי האי דכי מעיינת בהו תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי
C’est plutôt depuis : « Et les âmes qu’ils avaient faites à ’Haran » (Gn 12, 5), et nous avons pour tradition qu’Abraham avait alors cinquante-deux ans.
אלא (בראשית יב, ה) מואת הנפש אשר עשו בחרן וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה
Combien [les deux mille de chaos] sont-ils diminués [par rapport au don de la Torah] ? Selon ce qu’enseigne le Tanna : quatre cent quarante-huit ans. Si tu l’examines, de « les âmes qu’ils avaient faites à ’Haran » jusqu’au don de la Torah, il y a quatre cent quarante-huit ans.
כמה בצרן מדתני תנא ארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין כי מעיינת ביה מהנפש אשר עשו בחרן עד מתן תורה ארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין
Rav Papa a dit : si le Tanna se trompe et ne sait pas combien sont ses unités, qu’il demande au scribe combien il écrit, qu’il y ajoute quarante-huit, et il trouvera son total. Et ton moyen mnémotechnique :
אמר רב פפא אי טעי תנא ולא ידע פרטיה כמה הוי לישייליה לספרא כמה כתיב וניטפי עלייהו ארבעין ותמני ומשכח ליה לחומריה וסימניך
Original : Avodah Zarah 9a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.