[celui qui nie] un dépôt est inapte au témoignage.
בפקדון פסול לעדות
Bava kama 106a בבא קמא
Structure du débat :Objection 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais Ilfa n’a-t-il pas dit : le serment acquiert ? C’est le serment qui acquiert, mais la négation n’acquiert pas ! Ici aussi, [il s’agit d’un objet] qui se trouve dans le marais.
והאמר אילפא שבועה קונה שבועה היא דקניא אבל כפירה לא קניא הכא נמי דקיימא באגם
Et si tu veux, dis : que signifie « le serment acquiert » ? Comme [l’enseignement de] Rav Houna, car Rav Houna a dit au nom de Rav : « J’ai une mané entre tes mains », et l’autre dit : « Tu n’as rien entre mes mains », et il a juré, et ensuite des témoins sont venus : il est exempt, car il est dit : « Son propriétaire l’acceptera, et il ne paiera pas » (Ex 22, 10) : dès que le propriétaire a accepté le serment, on ne paie plus d’argent.
ואיבעית אימא מאי שבועה קונה כדרב הונא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואח"כ באו עדים פטור שנאמר (שמות כב, י) ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב אין משלם ממון
Revenons au texte : Rav Houna a dit au nom de Rav : « J’ai une mané entre tes mains », et l’autre dit : « Tu n’as rien du tout entre mes mains », et il a juré, et des témoins sont venus : il est exempt, car il est dit : « Son propriétaire l’acceptera, et il ne paiera pas » : dès que le propriétaire a accepté le serment, on ne paie plus d’argent.
גופא אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון
Rava dit : La parole de Rav est raisonnable pour un prêt, qui est donné pour être dépensé ; mais un dépôt reste dans le domaine de son propriétaire. Pourtant, par Dieu, Rav l’a dit même pour un dépôt, car c’est à propos d’un dépôt que le verset est écrit.
אמר רבא מסתברא מילתיה דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פקדון ברשותיה דמריה קאי והאלהים אמר רב אפילו בפקדון דכי כתיב קרא בפקדון כתיב
Rav Na’hman était assis et récitait cet enseignement. Rav A’ha bar Minyoumi objecta à Rav Na’hman : « Où est mon dépôt ? » Il lui répond : « Il est perdu ». « Je t’adjure », et il a dit « Amen », et les témoins attestent qu’il l’a consommé : il paie le principal. S’il a avoué de lui-même, il paie le principal, le cinquième et [apporte] le sacrifice de culpabilité.
יתיב רב נחמן וקאמר להא שמעתא איתיביה רב אחא בר מניומי לרב נחמן היכן פקדוני א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם
Rav Na’hman lui dit : De quoi s’agit-il ici ? Par exemple, s’il a juré hors du tribunal. Il lui dit : S’il en est ainsi, lis la fin : « Où est mon dépôt ? » Il lui répond : « Il a été volé ». « Je t’adjure », et il a dit « Amen », et les témoins attestent qu’il l’a volé [lui-même] : il paie le double. S’il a avoué de lui-même, il paie le principal, le cinquième et [apporte] le sacrifice de culpabilité. Or, s’il te vient à l’esprit [qu’il a juré] hors du tribunal, y a-t-il le double ?
א"ל רב נחמן הכא במאי עסקינן כגון דנשבע חוץ לב"ד א"ל אי הכי אימא סיפא היכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ואי סלקא דעתך חוץ לב"ד מי איכא כפל
Il lui répondit : Je pourrais te répondre que le début est hors du tribunal et la fin au tribunal ; mais nous ne te répondons pas par une réponse forcée : l’un et l’autre sont au tribunal, et il n’y a pas de difficulté : ici, il s’est empressé [de jurer] ; là, il ne s’est pas empressé.
א"ל יכילנא לשנויי לך רישא חוץ לבית דין וסיפא בבית דין מיהו שינויא דחיקא לא משנינן לך אידי ואידי בבית דין ולא קשיא כאן בקפץ כאן בשלא קפץ
Rami bar ’Hama dit à Rav Na’hman : Puisque tu ne penses pas comme Rav, pourquoi t’engages-tu pour Rav ? Il lui répondit : Pour expliquer [l’opinion] de Rav, [et montrer] comment Rav résout cet enseignement.
א"ל רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך אמר ליה לפרושה לדרב דרב הכי מתרץ לה למתניתין
Mais Rav cite un verset ! On répond : Le verset vient [enseigner que] tous ceux qui prêtent serment dans la Torah prêtent serment et ne paient pas : « Son propriétaire l’acceptera, et il ne paiera pas » : celui à qui il incombe de payer prête serment.
והא רב קרא קאמר אמרי קרא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע
Rav Hamnouna objecta : S’il l’a adjuré cinq fois, que ce soit devant le tribunal ou hors du tribunal, et qu’il a nié, il est redevable pour chacune. Et Rabbi Chimon a dit : Quelle en est la raison ? Puisqu’il peut revenir et avouer.
מתיב רב המנונא השביע עליו חמשה פעמים בין בפני ב"ד ובין שלא בפני בית דין וכפר עליו חייב על כל אחת ואחת ואמר ר' שמעון מה טעם הואיל ויכול לחזור ולהודות
Et ici, tu ne peux pas dire qu’il s’est empressé, [car] il enseigne « il l’a adjuré » ; tu ne peux pas dire hors du tribunal, [car] il enseigne « devant le tribunal ».
והכא קפץ לא מצית אמרת השביע עליו קתני חוץ לב"ד לא מצית אמרת בפני ב"ד קתני
Il a lui-même objecté et il l’a lui-même résolu : il enseigne des cas distincts : il l’a adjuré hors du tribunal ; ou bien au tribunal, [l’autre] s’est empressé.
הוא מותיב לה והוא מפרק לה לצדדין קתני השביע עליו חוץ לבית דין ובב"ד קפץ
Rava objecta : Un maître de maison [dépositaire] qui a allégué un vol au sujet d’un dépôt, a juré, puis a avoué, et des témoins sont venus : s’il a avoué avant que les témoins viennent, il paie le principal, le cinquième et [apporte] le sacrifice de culpabilité ; et s’il a avoué après que les témoins sont venus, il paie le double et [apporte] le sacrifice de culpabilité.
מתיב רבא בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה ובאו עדים אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם
Et ici, tu ne peux pas dire hors du tribunal ou qu’il s’est empressé, [car] il enseigne le double.
והכא חוץ לב"ד וקפץ לא מצית אמרת כפל קתני
Mais, dit Rava : dans tout [cas où] il a avoué, qu’il allègue une perte ou qu’il allègue un vol, Rav ne l’a pas dit, car il est écrit « il confessera » (Nb 5, 7), [ce qui montre] qu’il doit payer le principal et le cinquième.
אלא אמר רבא כל הודה לא שנא טוען טענת אבד ולא שנא טוען טענת גנב (נמי) לא אמר רב דהא כתיב והתודה דבעי שלומי קרן וחומש
[Dans le cas où] il allègue un vol et que des témoins sont venus, Rav ne l’a pas dit non plus, car le double paiement est écrit. Quand l’a-t-il dit ? Par exemple, s’il allègue une perte, a juré, n’a pas avoué, et que des témoins sont venus.
טוען טענת גנב ובאו עדים נמי לא אמר רב דהא כתיב תשלומי כפל כי קאמר כגון שטוען טענת אבד ונשבע ולא הודה ובאו עדים
Rav Gamda alla dire cet enseignement devant Rav Achi. Il lui dit : Comment ! Rav Hamnouna, disciple de Rav, qui savait ce qu’avait dit Rav, objectait [à partir d’un cas où] il a avoué, et toi tu dis que Rav ne l’a pas dit pour celui qui a avoué ?
אזל רב גמדא ואמרה לשמעתא קמיה דרב אשי אמר ליה השתא ומה רב המנונא תלמידיה דרב וידע דאמר רב הודה וקמותיב הודה ואת אמרת הודה לא אמר רב
אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי רב המנונא הכי קא קשיא ליה
Original : Bava Kamma 106a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.