s’il en est ainsi, [c’est] après que la femme a accouché qu’elle prend de la valeur ! On évalue plutôt les enfants : combien ils valent, et on donne [la somme] au mari ; et si elle n’a pas de mari, on la donne à ses héritiers.
א"כ משהאשה יולדת משבחת אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל ואם אין לה בעל נותן ליורשיו
GUEMARA: La raison est qu’il visait son congénère ; donc, s’il visait la femme, il paie le prix des enfants. Dirons-nous que c’est une réfutation de Rav Ada bar Ahava ? Car Rav Ada bar Ahava a dit : des bœufs qui ont visé une femme sont exempts du prix des enfants.
גמ׳ טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר רב אדא בר אהבה שוורים שנתכוונו לאשה פטורים מדמי ולדות
Rav Ada bar Ahava te dira : il en va de même s’ils ont visé la femme : ils sont exempts du prix des enfants ; et s’il enseigne « un bœuf qui visait son congénère », c’est parce qu’il voulait enseigner à la fin « un homme qui visait son prochain », car c’est ainsi que le verset est écrit ; il a donc enseigné au début aussi « un bœuf qui visait son congénère ».
אמר לך רב אדא בר אהבה הוא הדין דאפי' נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות והא דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו איידי דקא בעי למיתנא סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתיב קרא קתני רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו
Rav Papa a dit : un bœuf qui a encorné une servante, et ses enfants sont sortis : [son propriétaire] paie le prix des enfants. Pour quelle raison ? Il n’a fait qu’endommager une ânesse pleine, car le verset dit : « Restez ici avec l’âne » (Gn 22, 5) : avec (’im) l’âne — un peuple (’am) semblable à l’âne.
אמר רב פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מאי טעמא חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק דאמר קרא (בראשית כב, ה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור:
« Comment paie-t-il le prix des enfants ? » Le prix des enfants ? C’est la plus-value des enfants qu’il aurait fallu [dire] ! C’est bien ce qu’il dit : comment paie-t-il le prix des enfants et la plus-value des enfants ? On évalue la femme : combien elle vaut avant d’accoucher et combien elle vaut après avoir accouché.
כיצד משלם דמי ולדות: דמי ולדות שבח ולדות מיבעי ליה הכי נמי קאמר כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה:
« Rabban Chimon ben Gamliel a dit : s’il en est ainsi, [c’est] après que la femme a accouché qu’elle prend de la valeur ! » Que dit-il ? Rabba a dit : voici ce qu’il dit : la femme prend-elle donc plus de valeur avant d’accoucher qu’après avoir accouché ? La femme ne prend-elle pas plus de valeur après avoir accouché qu’avant d’accoucher ? On évalue plutôt les enfants et on donne [la somme] au mari.
אמר רשב"ג א"כ משהאשה יולדת משבחת: מאי קאמר אמר רבה ה"ק וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל
Une baraïta enseigne de même : la femme prend-elle donc plus de valeur avant d’accoucher qu’après avoir accouché ? La femme ne prend-elle pas plus de valeur après avoir accouché qu’avant d’accoucher ? On évalue plutôt les enfants et on donne [la somme] au mari.
תניא נמי הכי וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל
Rava a dit : voici ce qu’il enseigne : la femme prend-elle donc de la valeur [uniquement] pour celui à qui elle enfante, et n’a-t-elle elle-même aucune part dans la plus-value des enfants ? On évalue plutôt les enfants et on donne [la somme] au mari ; et la plus-value des enfants, ils la partagent.
רבא אמר הכי קתני וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין
Une baraïta enseigne de même : Rabban Chimon ben Gamliel a dit : la femme prend-elle donc de la valeur [uniquement] pour celui à qui elle enfante, et n’a-t-elle elle-même aucune part dans la plus-value des enfants ? On évalue plutôt le dommage à part et la douleur à part, on évalue les enfants et on donne [la somme] au mari ; et la plus-value des enfants, ils la partagent.
תניא נמי הכי אמר רשב"ג וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו ושמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקין
Et les Sages, qui disent que la plus-value des enfants aussi [revient] au mari, quelle est leur raison ? Comme nous l’avons appris : de ce qu’il est dit « et que ses enfants sortent » (Ex 21, 22), ne sais-je pas qu’elle est enceinte ? Que vient enseigner [le mot] « enceinte » ? Pour te dire que la plus-value de la grossesse [revient] au mari.
ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל מאי טעמא כדתנן ממשמע שנאמר (שמות כא, כב) ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה מה ת"ל הרה לומר לך שבח הריון לבעל
Et Rabban Chimon ben Gamliel, ce [mot] « enceinte », qu’en déduit-il ? Il en a besoin pour ce qui est enseigné : Rabbi Eliézer ben Yaakov dit : il n’est jamais passible à moins de la frapper vis-à-vis du siège de la grossesse. Rav Papa a dit : ne dis pas vis-à-vis du siège de la grossesse même, mais partout où la meurtrissure atteint l’enfant, ce qui exclut la main et le pied, où ce n’est pas le cas.
ורשב"ג האי הרה מאי דריש ביה מבעי ליה לכדתניא ר"א בן יעקב אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון אמר רב פפא לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל דלא:
« Si elle était une servante affranchie ou une convertie, il est exempt. » Rabba a dit : on ne l’a enseigné que lorsqu’il l’a blessée du vivant du converti [son mari] et que le converti est mort : puisqu’il l’a blessée du vivant du converti, le converti a acquis [le prix des enfants], et puisque le converti est mort, [l’agresseur] l’a acquis [à son tour] du converti ; mais s’il l’a blessée après la mort du converti, c’est elle qui l’acquiert, et il doit le lui payer à elle.
היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור: אמר רבה לא שנו אלא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר דכיון דחבל בה בחיי הגר זכה בהו גר וכיון דמת הגר זכה בהו מן הגר אבל חבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהי בגוייהו ומיחייב לשלומי לה לדידה
Rav ’Hisda a dit : par le Maître ! les enfants sont-ils donc des bourses [d’argent], pour qu’elle les acquière ? Plutôt : si le mari est là, le Miséricordieux le lui a attribué ; si le mari n’est pas là, non.
א"ר חסדא מרי דיכי אטו ולדות צררי נינהו וזכיא בהו אלא איתיה לבעל זכה ליה רחמנא ליתיה לבעל לא
On objecta : s’il a frappé la femme et que ses enfants sont sortis, il donne [l’indemnité pour] le dommage et la douleur à la femme, et le prix des enfants au mari ; s’il n’y a pas de mari, il le donne à ses héritiers ; s’il n’y a pas de femme, il le donne à ses héritiers [à elle]. Si elle était une servante affranchie ou une convertie, il en est quitte.
מיתיבי הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותן ליורשיה היתה שפחה ונשתחררה או גיורת זכה
On répondit : est-ce plus fort que notre Michna, que nous avons expliquée [comme parlant du cas] où il l’a blessée du vivant du converti et que le converti est mort ? Ici aussi, il l’a blessée du vivant du converti et le converti est mort. Et si tu veux, dis : après la mort du converti,
אמרי ומי עדיפא ממתניתין דאוקימנא שחבל בה בחיי הגר ומת הגר הכא נמי שחבל בה בחיי הגר ומת הגר ואיבעית אימא לאחר מיתת הגר
Original : Bava Kamma 49a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.