Non : l’envoyé du tribunal est comme le prêteur.
לא שליח ב"ד כמלוה
Bava metsi’a 113b בבא מציעא
Structure du débat :Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Viens entendre : « Si tu prends en gage le manteau de ton prochain » (Ex 22, 25) : l’Écriture parle de l’envoyé du tribunal. Tu dis que l’Écriture parle de l’envoyé du tribunal ; ou bien ne parle-t-elle que du créancier ? Lorsqu’il dit : « Tu n’entreras pas dans sa maison pour prendre son gage » (Dt 24, 10), voilà le créancier mentionné. Comment donc accomplir « Si tu prends en gage le manteau de ton prochain » ? L’Écriture parle de l’envoyé du tribunal.
ת"ש (שמות כב, כה) אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח בית דין הכתוב מדבר אתה אומר בשליח בית דין הכתוב מדבר או אינו אלא בבעל חוב כשהוא אומר (דברים כד, י) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו הרי בע"ח אמור הא מה אני מקיים אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח ב"ד הכתוב מדבר
C’est une controverse de tannaïm, comme on l’a enseigné : L’envoyé du tribunal qui vient prendre un gage n’entrera pas dans sa maison pour prendre le gage ; mais il se tient dehors, et l’autre lui sort un gage, car il est dit : « Tu te tiendras dehors, et l’homme... » (Dt 24, 11).
תנאי היא דתניא שליח ב"ד שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה מוציא לו משכון שנאמר (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד והאיש
Et une autre [baraïta] enseigne : Le créancier qui vient prendre un gage n’entrera pas dans sa maison pour prendre le gage, mais il se tient dehors, et l’autre entre et lui sort son gage, car il est dit : « Tu te tiendras dehors » ; et l’envoyé du tribunal qui vient prendre un gage, celui-là entre dans sa maison et prend le gage.
ותניא אידך בע"ח שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד בחוץ והלה נכנס ומוציא לו משכונו שנאמר בחוץ תעמוד ושליח ב"ד שבא למשכנו הרי זה נכנס לביתו וממשכנו
Et il ne prend pas en gage les choses avec lesquelles on prépare la nourriture. Et il donne [au débiteur] un lit, un lit et un matelas pour le riche ; un lit, un lit et une natte pour le pauvre — à lui, mais pas à sa femme, ni à ses fils, ni à ses filles.
ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש ונותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני לו אבל לא לאשתו ולא לבניו ולבנותיו
De même qu’on fait l’arrangement [des biens laissés au débiteur] pour le créancier, de même on fait l’arrangement pour les évaluations. — Dans quel sens [raisonnes-tu] ? C’est pour les évaluations que l’arrangement est écrit à l’origine ! Dis plutôt : De même qu’on fait l’arrangement pour les évaluations, de même on fait l’arrangement pour le créancier.
כדרך שמסדרין לבע"ח כך מסדרין בערכין כלפי לייא עיקר סידור בערכין כתיב אלא אימא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבע"ח
Le maître a dit : Il donne un lit, un lit et un matelas pour le riche ; un lit, un lit et une natte pour le pauvre. Pour qui ? Si l’on dit pour sa femme, ses fils et ses filles, tu as pourtant dit : à lui, mais pas à sa femme, ni à ses fils, ni à ses filles ! Mais l’un et l’autre sont pour lui-même.
אמר מר נותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני למאן אילימא לאשתו ולבניו ולבנותיו הא אמרת לו אבל לא לאשתו ולבניו ולבנותיו אלא אידי ואידי לדידיה
Pourquoi m’en faut-il deux ? L’un sur lequel il mange, l’autre sur lequel il se repose, selon Chmouel, car Chmouel a dit : Je connais le remède de toutes choses, sauf de ces trois-là : celui qui mange des dattes amères à jeun, celui qui ceint ses reins d’une corde de lin humide, et celui qui mange du pain et ne marche pas quatre coudées.
תרתי למה לי חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה כדשמואל דאמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי
Un tanna enseigna devant Rav Na’hman : De même qu’on fait l’arrangement pour les évaluations, de même on fait l’arrangement pour le créancier. Il lui dit : Alors qu’on va jusqu’à lui vendre [ses biens], on lui ferait un arrangement ? — Et lui vend-on [ses biens] ? N’avons-nous pas appris : « Il rend l’oreiller la nuit et la charrue le jour » ?
תני תנא קמיה דרב נחמן כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבע"ח א"ל השתא זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה ומי מזבנינן ליה והתנן מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום
Le tanna avait enseigné devant lui selon Rabban Chimon ben Gamliel, et il lui disait ceci : Alors que, selon Rabban Chimon ben Gamliel, on va jusqu’à lui vendre [ses biens], on lui ferait un arrangement ? Car nous avons appris : Rabban Chimon ben Gamliel dit : Même à lui-même, il ne les rend que pendant trente jours ; à partir de là, il les vend par le tribunal.
תנא כרשב"ג תנא קמיה והכי קאמר ליה השתא לרשב"ג זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה דתנן רשב"ג אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום מכאן ואילך מוכרן בב"ד
Et d’où [sait-on] que lorsque Rabban Chimon ben Gamliel dit « vendre », il veut dire complètement ? Peut-être veut-il dire ceci : jusqu’à trente jours, on lui rend [le gage] tel quel ; à partir de là, on lui rend ce qui lui convient et on vend ce qui ne lui convient pas.
וממאי דכי קאמר רשב"ג זבוני לגמרי קאמר דלמא הכי קאמר עד שלשים יום הדר ליה בעיניה מכאן ואילך מיהדר ליה למאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה
Si tu supposes que Rabban Chimon ben Gamliel a ce raisonnement, il n’y a rien qui ne lui convienne, car Abayé a dit : Rabban Chimon ben Gamliel, Rabbi Chimon, Rabbi Yichmaël et Rabbi Akiva pensent tous que tous les Israélites sont des fils de rois.
אי סלקא דעתך אית ליה לרשב"ג האי סברא ליכא מידי דלא חזי ליה דאמר אביי רשב"ג ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הן
Rabban Chimon ben Gamliel, comme nous l’avons appris : [On ne déplace le Chabbat] ni l’arum ni la moutarde ; Rabban Chimon ben Gamliel permet l’arum, parce que c’est une nourriture pour les corbeaux.
רשב"ג דתנן לא את הלוף ולא את החרדל רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבין
Rabbi Chimon, comme nous l’avons appris : Les fils de rois s’oignent les plaies d’huile de rose le Chabbat, car tel est leur usage de s’en oindre en semaine. Rabbi Chimon dit : Tous les Israélites sont des fils de rois.
רבי שמעון דתנן בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת שכן דרכן לסוך בחול ר' שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הן
Rabbi Yichmaël et Rabbi Akiva, comme on l’a enseigné : Si on lui réclamait mille zouz et qu’il portait un manteau de cent mines, on le lui retire et on le revêt d’un manteau qui lui convient. Et on a enseigné au nom de Rabbi Yichmaël, et on a enseigné au nom de Rabbi Akiva : Tous les Israélites sont dignes de ce manteau.
רבי ישמעאל ורבי עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף זוז ולבוש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותה ממנו ומלבישים אותו איצטלא הראויה לו ותנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראוין לאותה איצטלא
Et selon ce que nous avions supposé au départ, qu’on lui donne ce qui lui convient et qu’on vend ce qui ne lui convient pas : l’oreiller et la couverture, cela se comprend, ils lui conviennent entre-temps ; mais la charrue, à quoi lui convient-elle ? Rava bar Rabba a dit : [Il s’agit] d’une charrue en argent.
ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דיהיב ליה מאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה בשלמא כר וכסת חזי ליה דביני ביני אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבא בר רבה מחרישה דכספא
Rav ’Haga objecta : Que [le créancier] lui dise : « Ce n’est pas à moi que cela incombe ! » Abayé lui dit :
מתקיף לה רב חגא ולימא ליה לאו עלי קרמית אמר ליה אביי
Original : Bava Metzia 113b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.