Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
tomber de deux [personnes], il est tenu de le rendre. Quelle en est la raison ? Celui de qui il est tombé n’y a pas renoncé, se disant : « Voyons, il n’y avait personne d’autre avec moi que celui-ci ; je vais le saisir et lui dire : c’est toi qui l’as pris. »
שנפל משנים חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדאי אלא האי נקיטנא ליה ואמינא ליה אנת הוא דשקלתיה
[S’il est tombé de] trois, il n’est pas tenu de le rendre. Quelle en est la raison ? Celui de qui il est tombé y a certainement renoncé, se disant : « Voyons, il y en avait deux avec moi ; si je saisis celui-ci, il dira : je ne l’ai pas pris ; et si je saisis celui-là, il dira : je ne l’ai pas pris. »
בשלשה אינו חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש מימר אמר מכדי תרי הוו בהדאי אי נקיטנא להאי אמר לא שקלתיה ואי נקיטנא להאי אמר לא שקלתיה
Rava dit : ce que tu as dit — [s’il est tombé de] trois, il n’est pas tenu de le rendre — nous ne l’avons dit que lorsqu’il ne contient pas la valeur d’une perouta pour chacun ; mais s’il contient la valeur d’une perouta pour chacun, il est tenu de le rendre. Quelle en est la raison ? Dis qu’ils sont associés et n’y ont pas renoncé.
אמר רבא האי דאמרת בשלשה אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא דלית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד אבל אית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד חייב להחזיר מאי טעמא אימור שותפי נינהו ולא מיאשו
Certains disent : Rava dit : même s’il ne contient que la valeur de deux peroutot, il est tenu de le rendre. Quelle en est la raison ? Dis qu’ils sont associés et que l’un d’eux a cédé sa part à son compagnon.
איכא דאמרי אמר רבא אע"ג דלית ביה אלא שוה שתי פרוטות חייב להחזיר מאי טעמא אימור שותפי נינהו וחד מנייהו אחולי אחליה למנתיה גבי חבריה
Et Rava dit : s’il a vu tomber un séla et l’a pris avant le renoncement dans l’intention de le voler, il transgresse tous [ces interdits] : « Tu ne voleras pas » (Lv 19, 13), « Tu les ramèneras » (Dt 22, 1) et « Tu ne pourras pas te dérober » (Dt 22, 3). Et même s’il le rend après le renoncement, c’est un don qu’il lui fait, et l’interdit qu’il a commis, il l’a commis.
ואמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן משום (ויקרא יט, יג) לא תגזול ומשום (דברים כב, א) השב תשיבם ומשום (דברים כב, ג) לא תוכל להתעלם ואע"ג דחזרה לאחר יאוש מתנה הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד
S’il l’a pris avant le renoncement dans l’intention de le rendre, et qu’après le renoncement il a eu l’intention de le voler, il transgresse « Tu les ramèneras ».
נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם
Rava dit : celui qui a vu des zouz tomber de son prochain dans le sable, les a trouvés et les a pris, n’est pas tenu de les lui rendre. Quelle en est la raison ? Celui de qui ils sont tombés y a renoncé, même si nous l’avons vu apporter un crible et cribler [le sable], se disant : « De même que les miens sont tombés de moi, ainsi sont tombés [ceux] d’un autre homme, et je trouverai quelque chose. »
אמר רבא האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא ואשכחיה ושקליה לא מיחייב לאהדורי ליה מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש הוא אע"ג דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל מימר אמר כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נפול מאיניש אחרינא ומשכחנא מידי:
MICHNA: S’il a trouvé [quelque chose] dans une boutique, cela lui appartient ; entre le comptoir et le boutiquier, cela appartient au boutiquier. Devant un changeur, cela lui appartient ; entre le siège et le changeur, cela appartient au changeur.
מתני׳ מצא בחנות הרי אלו שלו בין התיבה ולחנוני של חנוני לפני שולחני הרי אלו שלו בין הכסא ולשולחני הרי אלו של שולחני
Celui qui achète des fruits à son prochain, ou à qui son prochain a envoyé des fruits, et qui y trouve des pièces de monnaie, elles lui appartiennent ; si elles étaient liées ensemble, il les prend et les annonce.
הלוקח פירות מחבירו או ששילח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו שלו אם היו צרורין נוטל ומכריז:
Nous avons appris : « Devant un changeur, cela lui appartient » ; mais sur la table, cela appartient au changeur ! — Dis la fin : « Entre le siège et le changeur, cela appartient au changeur » ; mais sur la table, cela lui appartient ! — Il n’y a donc rien à en déduire.
תנן לפני שולחני הרי אלו שלו הא על גבי שולחן דשולחני אימא סיפא בין הכסא ולשולחני של שולחני הא על גבי שולחן שלו אלא מהא ליכא למשמע מינה
Et Rabbi Éléazar, d’où le tient-il ? Rava dit : la Michna lui faisait difficulté : pourquoi enseigner « entre le siège et le changeur, cela appartient au changeur » ? Qu’elle enseigne « sur la table », ou bien « s’il a trouvé dans les tables [de change] », comme le début enseigne « s’il a trouvé dans une boutique, cela lui appartient » ! Déduis-en donc que même si elles sont posées sur la table, elles lui appartiennent.
ורבי אלעזר הא מנא ליה אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי אריא דתני בין הכסא לשולחני של שולחני ליתני על שולחן אי נמי מצא בשולחנות כדקתני רישא מצא בחנות שלו אלא ש"מ אפי' מונחין על גבי שולחן הרי אלו שלו:
« Celui qui achète des fruits à son prochain », etc. Rech Lakich dit au nom de Rabbi Yannaï : on ne l’a enseigné que
הלוקח פירות מחבירו וכו': אמר ריש לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא
Original : Bava Metzia 26b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.