[le sacrifice] est agréé, afin de faire brûler les parties [destinées à l’autel] le soir. « S’il a aspergé » : après coup, oui ; a priori, non. Pour Rava, cela va bien ; mais pour Rabba bar Rav Houna, c’est difficile ! — C’est difficile. Et si tu veux, dis : l’interdit rabbinique du Chabbat est différent de l’interdit rabbinique du jour de fête.
הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב אם זרק דיעבד אין לכתחלה לא בשלמא לרבא ניחא אלא לרבה בר רב הונא קשיא קשיא ואיבעית אימא שאני שבות שבת משבות י"ט:
Rav Avya l’Ancien demanda à Rav Houna : Une bête qui appartient pour moitié à un non-Juif et pour moitié à un Israélite, peut-on l’égorger le jour de fête ? Il lui répondit : C’est permis. Il lui dit : Et quelle différence y a-t-il entre cela et les vœux et les offrandes volontaires ? Il lui répondit : Un corbeau s’envole !
בעא מניה רב אויא סבא מרב הונא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מהו לשחטה בי"ט אמר ליה מותר אמר ליה וכי מה בין זה לנדרים ונדבות אמר ליה עורבא פרח
Quand [Rav Avya] fut sorti, Rabba, son fils, lui dit : N’est-ce pas là Rav Avya l’Ancien, dont le maître fait l’éloge, [disant] que c’est un grand homme ? Il lui répondit : Et que pouvais-je lui faire ? Je suis aujourd’hui [dans l’état de] « Soutenez-moi avec des gâteaux de raisin, ranimez-moi avec des pommes » (Ct 2, 5), et il m’a demandé une chose qui exige un raisonnement.
כי נפק אמר ליה רבה בריה לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא אמר ליה ומה אעביד ליה אני היום (שיר השירים ב, ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא
Et quelle est la raison ? Une bête qui appartient pour moitié à un non-Juif et pour moitié à un Israélite, il est permis de l’égorger le jour de fête, car il est impossible [d’avoir] la mesure d’une olive de viande sans égorgement. Mais les vœux et les offrandes volontaires, il est interdit de les égorger le jour de fête, car les cohanim, lorsqu’ils acquièrent [leur part], c’est de la table du Très-Haut qu’ils l’acquièrent.
וטעמא מאי בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה בי"ט דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל נדרים ונדבות אסור לשחטן בי"ט דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו:
Rav ’Hisda dit : Une bête qui appartient pour moitié à un non-Juif et pour moitié à un Israélite, il est permis de l’égorger le jour de fête, car il est impossible [d’avoir] la mesure d’une olive de viande sans égorgement. Une pâte qui appartient pour moitié à un non-Juif et pour moitié à un Israélite, il est interdit de la cuire le jour de fête, car il lui est possible de la partager au moment du pétrissage.
אמר רב חסדא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה בי"ט דהא אפשר ליה למפלגה בלישה
Rav ’Hana bar ’Hanilaï objecta : Une pâte pour chiens, lorsque les bergers en mangent, est soumise à la ’hala ; on peut faire l’érouv avec elle et l’association avec elle ; on récite sur elle la bénédiction et l’invitation [à l’action de grâces] ; elle peut être cuite le jour de fête, et on s’acquitte par elle de son obligation à Pessa’h.
מתיב רב חנא בר חנילאי עיסת כלבים בזמן שהרועין אוכלין ממנה חייבת בחלה ומערבין בה ומשתתפין בה ומברכין עליה ומזמנין עליה ונאפת בי"ט ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
Et pourquoi ? Ne lui est-il pas possible de la partager au moment du pétrissage ? — La pâte pour chiens est différente, puisqu’il est possible de les apaiser avec une charogne.
Mais Rav ’Hisda admet-il [le raisonnement] « puisque » ? N’a-t-il pas été dit : Celui qui cuit au four [le jour de fête] pour un jour profane — Rav ’Hisda dit : Il reçoit les coups de fouet ; Rabba dit : Il ne reçoit pas les coups de fouet.
ומי אית ליה לרב חסדא הואיל והא אתמר האופה מי"ט לחול רב חסדא אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה
Rav ’Hisda dit : Il reçoit les coups de fouet — nous ne disons pas : « puisque des invités pourraient lui arriver, [ce pain] lui convient [dès] maintenant aussi ». Rabba dit : Il ne reçoit pas les coups de fouet — nous disons « puisque ».
רב חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה רבה אמר אינו לוקה אמרי' הואיל
Ne dis donc pas « puisqu’il est possible », mais [il s’agit du cas] où il a une charogne, de sorte qu’il est certainement possible de les apaiser avec la charogne.
אלא לא תימא הואיל ואפשר אלא כגון דאית ליה נבלה דודאי אפשר לפייסן בנבלה:
On demanda à Rav Houna : Ces gens de la vallée, à qui l’on a imposé [de fournir] la farine des soldats, peuvent-ils la cuire le jour de fête ? Il répondit : Voyons : si l’on en donne un pain à un enfant et qu’on n’y prête pas attention, chaque [pain] convient à un enfant, et c’est permis ; sinon, c’est interdit.
בעו מניה מרב הונא הני בני באגא דרמו עלייהו קמחא דבני חילא מהו לאפותה בי"ט אמר (ליה) חזינא אי יהבי ליה רפתא לינוקא ולא קפדי כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי ואי לאו אסור
Mais n’a-t-il pas été enseigné : Il arriva que Chimon le Téimanite ne vint pas la veille au soir à la maison d’étude. Le matin, Rabbi Yehouda ben Bava le trouva et lui dit : Pourquoi n’es-tu pas venu hier soir à la maison d’étude ? Il lui répondit : Une troupe est arrivée dans notre ville et voulait piller toute la ville ; nous leur avons égorgé un veau, nous les avons nourris et nous les avons renvoyés en paix.
והתניא מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לבית המדרש בשחרית מצאו [ר'] יהודה בן בבא אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום
Il lui dit : Je m’étonnerais que votre gain n’ait pas été annulé par votre perte, car la Torah a dit : « pour vous », et non pour les idolâtres. — Et pourquoi ? [Le veau] ne convenait-il pas pour en manger ?
אמר לו תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לעובדי כוכבים ואמאי הא חזי למיכל מיניה
C’est [un débat entre] Tannaïm, car il a été enseigné : « Seulement ce qui sera mangé par toute âme, cela seul pourra être fait pour vous » (Ex 12, 16). Du fait qu’il est dit « toute âme », je comprendrais que même l’âme de la bête est incluse, comme il est dit : « Celui qui frappe l’âme d’une bête la paiera » (Lv 24, 18). C’est pourquoi l’Écriture dit : « pour vous » —
תנאי היא דתניא (שמות יב, טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ממשמע שנאמר לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר (ויקרא כד, יח) ומכה נפש בהמה ישלמנה תלמוד לומר לכם
Original : Beitzah 21a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.