où elle entend sa voix le jour.
דשמעה קליה ביממא
Beitsa 7b ביצה
Structure du débat :Baraïta 1Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Mari statua dans un cas jusqu’à soixante maisons.
עבד רב מרי עובדא עד שתין בתי
Et s’il y a un fleuve, elle ne le traverse pas ; s’il y a un pont, elle le traverse ; s’il y a une bande de terre étroite, elle ne la traverse pas. Il y eut un cas, et elle traversa sur une bande de terre étroite.
ואי איכא נהרא לא עברא ואי איכא מברא עברא ואי איכא מיצרא לא עברא הוה עובדא ועברא אמיצרא
Comment as-tu établi [le cas] ? Comme [une poule] fécondée par la terre. Pourquoi alors [préciser] qu’il a inspecté ? Même s’il n’a pas inspecté [l’œuf serait interdit] !
במאי אוקימתא בדספנא מארעא מאי איריא בדק כי לא בדק נמי
Quand il n’a pas inspecté, dis qu’il était là depuis la veille. — S’il en est ainsi, même quand il a inspecté, dis que la majeure partie en était sortie puis rentrée, conformément à Rabbi Yo’hanan ! — [Le cas de] Rabbi Yo’hanan n’est pas fréquent.
כי לא בדק אימא מאתמול הואי אי הכי כי בדק נמי אימא יצתה רובה וחזרה היא וכדר' יוחנן דרבי יוחנן לא שכיח
Et Rabbi Yossé ben Chaoul a dit au nom de Rav : L’ail écrasé [et laissé découvert] est dangereux en raison du découvrement.
ואמר רבי יוסי בן שאול אמר רב האי תומא שחיקא סכנתא לגלויא:
« Beit Chammaï disent : [La mesure du] levain est d’une olive. »
בית שמאי אומרים שאור בכזית:
Quelle est la raison de Beit Chammaï ? Si [la mesure] était la même, que le Miséricordieux écrive « ’hamets » et il n’aurait pas besoin [d’écrire] « levain », et je dirais : si le ’hamets, dont le levage n’est pas fort, [est interdit] à partir d’une olive, le levain, dont le levage est fort, à plus forte raison ! Pourquoi le Miséricordieux a-t-il écrit « levain » ? Pour te dire que la mesure de l’un n’est pas comme la mesure de l’autre.
מאי טעמייהו דב"ש א"כ לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור ואנא אמינא ומה חמץ שאין חמוצו קשה בכזית שאור שחמוצו קשה לא כל שכן שאור דכתב רחמנא למה לי לומר לך שיעורו של זה לא כשיעורו של זה
Et Beit Hillel : ils sont [tous deux] nécessaires. Car si le Miséricordieux avait écrit « levain », j’aurais dit [que c’est] parce que son levage est fort, mais le ’hamets, dont le levage n’est pas fort, dis que non. Il était donc nécessaire [d’écrire ’hamets].
ובית הלל צריכי דאי כתב רחמנא שאור הוה אמינא משום דחמוצו קשה אבל חמץ דאין חמוצו קשה אימא לא צריכא
Et si le Miséricordieux avait écrit « ’hamets », [j’aurais dit que c’est] parce qu’il est apte à être mangé, mais le levain, qui n’est pas apte à être mangé, dis que non. Il était donc nécessaire [d’écrire levain].
ואי כתב רחמנא חמץ משום דראוי לאכילה אבל שאור שאין ראוי לאכילה אימא לא צריכא
Et Beit Chammaï n’admettent-ils pas [l’enseignement] de Rabbi Zeïra ? Car Rabbi Zeïra a dit : Le verset a commencé par le levain et a terminé par le ’hamets, pour te dire que le levain et le ’hamets sont la même chose.
ובית שמאי לית להו דרבי זירא דאמר רבי זירא פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ
Pour ce qui est de manger, tout le monde est d’accord ; s’ils divergent, c’est pour ce qui est de l’élimination. Beit Chammaï pensent que l’on n’apprend pas l’élimination de la consommation, et Beit Hillel pensent que l’on apprend l’élimination de la consommation.
לענין אכילה כולי עלמא לא פליגי כי פליגי לענין ביעור בית שמאי סברי לא ילפינן ביעור מאכילה ובית הלל סברי ילפינן ביעור מאכילה
Il a été dit aussi : Rabbi Yossé bar ’Hanina a dit : La controverse porte sur l’élimination ; mais pour ce qui est de manger, de l’avis de tous, l’un comme l’autre [ont pour mesure] une olive.
אתמר נמי א"ר יוסי בר חנינא מחלוקת לענין ביעור אבל לענין אכילה דברי הכל זה וזה בכזית
Il a été enseigné de même : « Et il ne sera pas vu chez toi » (levain) « et il ne sera pas vu chez toi » (’hamets) (Ex 13, 7) : c’est la controverse entre Beit Chammaï et Beit Hillel, car Beit Chammaï disent : le levain, d’une olive, et le ’hamets, d’une datte ; et Beit Hillel disent : l’un comme l’autre, d’une olive.
תניא נמי הכי (שמות יג, ז) ולא יראה לך (שאור) ולא יראה לך (חמץ) זהו מחלוקת שבין בית שמאי וב"ה שב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת וב"ה אומרים זה וזה בכזית:
« Celui qui abat un animal sauvage ou un oiseau un jour de fête, etc. »
השוחט חיה ועוף ביו"ט וכו':
« Celui qui abat » : après coup, oui ; a priori, non. Énonce la fin : « Et Beit Hillel disent : il ne doit pas abattre », ce qui implique que le premier Tanna pense qu’il peut abattre !
השוחט דיעבד אין לכתחלה לא אימא סיפא וב"ה אומרים לא ישחוט מכלל דת"ק סבר ישחוט
Cela n’est pas difficile : il veut dire « il ne doit pas abattre et recouvrir ».
הא לא קשיא לא ישחוט ויכסה קאמר
Énonce la fin : « Mais ils reconnaissent que s’il a abattu, il creuse avec un pieu et recouvre », ce qui implique que le début ne traite pas d’un fait accompli !
אימא סיפא ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה מכלל דרישא לאו דיעבד הוא
Rabba dit : Voici ce qu’il veut dire : Celui qui veut abattre et vient prendre conseil, que lui dit-on ? Beit Chammaï disent : on lui dit : Abats, creuse et recouvre. Et Beit Hillel disent : il ne doit pas abattre, à moins d’avoir de la terre préparée dès la veille.
אמר רבה הכי קאמר השוחט שבא לימלך כיצד אומר לו ב"ש אומרים אומר לו שחוט חפור וכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום
Rav Yossef dit : Voici ce qu’il veut dire : Celui qui veut abattre et vient prendre conseil, que lui dit-on ? Beit Chammaï disent : on lui dit : Va, creuse, abats et recouvre. Et Beit Hillel disent : il ne doit pas abattre, à moins d’avoir de la terre préparée dès la veille.
רב יוסף אמר ה"ק השוחט שבא להמלך כיצד אומר לו ב"ש אומרים אומר לו לך חפור שחוט וכסה וב"ה אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום
Abayé dit à Rav Yossef : Faut-il dire que le maître et Rabba divergez sur [l’enseignement] de Rabbi Zeïra au nom de Rav ? Car Rabbi Zeïra a dit au nom de Rav : Celui qui abat doit mettre de la terre en dessous et de la terre au-dessus, ainsi qu’il est dit : « Il répandra son sang et le couvrira de terre » (Lv 17, 13). Il n’est pas dit « terre », mais « de terre » : cela enseigne que celui qui abat doit mettre de la terre en dessous et de la terre au-dessus.
א"ל אביי לרב יוסף לימא מר ורבה בדרבי זירא אמר רב קא מפלגיתו דא"ר זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר (ויקרא יז, יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה
Le maître admet [l’enseignement] de Rabbi Zeïra, et Rabba n’admet pas [l’enseignement] de Rabbi Zeïra ?
דמר אית ליה דרבי זירא ורבה לית ליה דרבי זירא
Il lui répondit : Aussi bien moi que Rabba, nous admettons [l’enseignement] de Rabbi Zeïra ; et ici, voici sur quoi nous divergeons : Rabba pense que s’il y a de la terre en dessous, oui, sinon, non, car nous craignons qu’il ne prenne conseil et n’abatte pas. Et selon moi, (au contraire,) ceci est préférable, car si tu ne lui permets pas, il en viendra à se priver de la joie de la fête.
א"ל בין לדידי בין לרבה אית לן דרבי זירא והכא בהא קא מפלגינן רבה סבר אי איכא עפר למטה אין אי לא לא חיישינן דלמא ממליך ולא שחיט ולדידי (אדרבה) הא עדיפא דאי לא שרית ליה אתי לאמנועי משמחת יום טוב:
« Mais ils reconnaissent que s’il a abattu, il creuse avec un pieu et recouvre. » Rabbi Zeriqa dit au nom de Rav Yehouda : À condition qu’il ait un pieu planté [en terre] dès la veille. — Mais il effectue ainsi un broyage [de la terre] ! — Rav ’Hiya bar Achi dit au nom de Rav :
ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה: אמר רבי זריקא אמר רב יהודה והוא שיש לו דקר נעוץ מבעוד יום והא קא עביד כתישה אמר רב חייא בר אשי אמר רב
Original : Beitzah 7b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.