Il nous enseigne [que non]. On objecta : Qu’est-ce que l’erreur dans le serment d’expression portant sur le passé ? Si l’on dit : « Je sais que ce serment est interdit, mais je ne sais pas si l’on est passible d’un sacrifice pour lui ou non », il est passible. De qui est-ce ? C’est de Monobaz.
קמ"ל מיתיבי איזהו שגגת שבועת ביטוי לשעבר שאם אמר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן או לא חייב הא מני מונבז היא
(Autre version : De qui est-ce ? Si l’on dit : de Monobaz, c’est évident ! Si, dans toute la Torah, où ce n’est pas une nouveauté, il dit que l’erreur au sujet du sacrifice est appelée erreur, ici, où c’est une nouveauté, à plus forte raison ! Ne serait-ce donc pas des Sages ? C’est là une réfutation d’Abayé. C’est une réfutation.)
(לישנא אחרינא מני אילימא מונבז פשיטא השתא בכל התורה דלאו חידוש הוא אמר שגגת קרבן שמה שגגה הכא דחידוש הוא לא כ"ש אלא לאו רבנן היא ותיובתא דאביי תיובתא):
Abayé dit encore : Tous reconnaissent, pour la terouma, que l’on n’est passible du cinquième [supplémentaire] que si l’on s’est trompé au sujet de l’interdiction qui s’y rattache. « Tous reconnaissent » : qui ? Rabbi Yo’hanan. C’est évident ! Quand Rabbi Yo’hanan a parlé, c’est là où il y a retranchement ; là où il n’y a pas de retranchement, non ! On aurait pu dire : la mort [par la main du Ciel] tient lieu de retranchement, et s’il s’est trompé au sujet de la mort, qu’il soit aussi passible ; il nous enseigne [que non]. Rava dit : La mort tient lieu de retranchement, et le cinquième tient lieu de sacrifice.
ואמר אביי הכל מודים בתרומה שאין חייבין עליה חומש עד שישגוג בלאו שבה הכל מודים מאן רבי יוחנן פשיטא כי אמר רבי יוחנן היכא דאיכא כרת היכא דליכא כרת לא מהו דתימא מיתה במקום כרת עומדת וכי שגג במיתה נמי ליחייב קמ"ל רבא אמר מיתה במקום כרת עומדת וחומש במקום קרבן קאי:
Rav Houna dit : Si l’on marchait (en chemin ou) dans le désert et que l’on ne sait pas quand est Chabbat, on compte six jours et on observe un jour. ’Hiya bar Rav dit : on observe un jour et on compte six. Sur quoi diffèrent-ils ? L’un pense comme la création du monde, et l’autre pense comme Adam, le premier homme. On objecta : Si l’on marchait en chemin et que l’on ne sait pas quand est Chabbat, on observe un jour pour six. N’est-ce pas : on compte six et on observe un jour ? Non : on observe un jour et on compte six.
אמר רב הונא היה מהלך (בדרך או) במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד חייא בר רב אומר משמר יום אחד ומונה ששה במאי קמיפלגי מר סבר כברייתו של עולם ומר סבר כאדם הראשון מיתיבי היה מהלך בדרך ואינו יודע אימתי שבת משמר יום אחד לששה מאי לאו מונה ששה ומשמר יום אחד לא משמר יום אחד ומונה ששה
S’il en est ainsi, « on observe un jour pour six » ? Il aurait fallu dire : « on observe un jour et on compte six » ! Et de plus, il est enseigné : Si l’on marchait en chemin ou dans le désert et que l’on ne sait pas quand est Chabbat, on compte six et on observe un jour. C’est une réfutation de (Rabbi ’Hiya) bar Rav. C’est une réfutation.
אי הכי משמר יום אחד לששה משמר יום אחד ומונה ששה מיבעי ליה ועוד תניא היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ומשמר יום אחד תיובתא (דר' חייא) בר רב תיובתא
Rava dit : Chaque jour, il fait [le travail nécessaire] pour sa subsistance, [sauf ce jour-là]. Et ce jour-là, qu’il meure [de faim] ? Il fait la veille deux subsistances. Mais peut-être la veille était-ce Chabbat ? Mais [dis plutôt :] chaque jour, il fait [ce qu’il faut pour] sa subsistance, même ce jour-là. Et ce jour-là, à quoi se distingue-t-il ? Par le kiddouch et la havdala.
אמר רבא בכל יום ויום עושה לו כדי פרנסתו [בר מההוא יומא] וההוא יומא לימות דעביד מאתמול שתי פרנסות ודילמא מאתמול שבת הואי אלא כל יום ויום עושה לו פרנסתו אפילו ההוא יומא וההוא יומא במאי מינכר ליה בקידושא ואבדלתא
Rava dit : S’il connaissait le quantième du jour où il est parti, il fait des travaux pendant tout [ce] jour. C’est évident ! On aurait pu dire : puisque l’on ne part pas le Chabbat, on ne part pas non plus la veille de Chabbat, et celui-ci serait peut-être parti le cinquième jour de la semaine, il lui serait donc permis de faire des travaux pendant deux jours ; il nous enseigne que parfois on trouve une caravane, cela se présente et l’on part.
אמר רבא אם היה מכיר מקצת היום שיצא בו עושה מלאכה כל היום כולו פשיטא מהו דתימא כיון דשבת לא נפיק במעלי שבתא [נמי] לא נפיק והאי אי נמי בחמשה בשבתא נפיק לישתרי ליה למיעבד מלאכה תרי יומי קא משמע לן זימנין דמשכח שיירתא ומקרי ונפיק:
« Celui qui connaît le principe du Chabbat » : d’où le savons-nous ? Rav Na’hman dit au nom de Rabba bar Abouha : Deux versets sont écrits : « Les enfants d’Israël observeront le Chabbat » (Ex 31, 16), et il est écrit : « Et vous observerez Mes Chabbats » (Lv 19, 3). Comment [les concilier] ? « Les enfants d’Israël observeront le Chabbat » : une seule observance pour de nombreux Chabbats ; « Et vous observerez Mes Chabbats » : une observance pour chaque Chabbat.
היודע עיקר שבת: מנהני מילי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה תרי קראי כתיבי (שמות לא, טז) ושמרו בני ישראל את השבת וכתי' (ויקרא יט, ג) ואת שבתותי תשמורו הא כיצד ושמרו בני ישראל את השבת שמירה אחת לשבתות הרבה ואת שבתותי תשמורו שמירה אחת לכל שבת ושבת
Rav Na’hman bar Its’hak objecta : Au contraire, c’est l’inverse qui est logique : « Les enfants d’Israël observeront le Chabbat » : une observance pour chaque Chabbat ; « Et vous observerez Mes Chabbats » : une seule observance pour de nombreux Chabbats.
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אדרבה איפכא מסתברא ושמרו בני ישראל את השבת שמירה אחת לכל שבת ושבת ואת שבתותי תשמורו שמירה אחת לשבתות הרבה:
Original : Shabbat 69b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.