c’est Rav Papa qui a dit l’une d’elles.
חדא מינייהו רב פפא אמרה:
Chevou’ot 26a שבועות
Structure du débat :Baraïta 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« Rabbi Yichmaël dit : On n’est passible que pour l’avenir. » Les Sages ont enseigné : « Pour faire du mal ou pour faire du bien » (Lv 5, 4) : je n’ai que les choses qui comportent du mal ou du bien ; celles qui ne comportent ni mal ni bien, d’où [les tire-t-on] ? Le verset dit : « Ou une personne qui jure en prononçant de ses lèvres » (Lv 5, 4).
ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא: ת"ר (ויקרא ה, ד) להרע או להיטיב אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה שאין בהן הרעה והטבה מנין תלמוד לומר (ויקרא ה, ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים
Je n’ai que l’avenir ; le passé, d’où [le tire-t-on] ? Le verset dit : « Pour tout ce que l’homme prononcera par un serment » (Lv 5, 4) ; ce sont les paroles de Rabbi Akiva. Rabbi Yichmaël dit : « Pour faire du mal ou pour faire du bien » [concerne] l’avenir.
אין לי אלא להבא לשעבר מנין תלמוד לומר (ויקרא ה, ד) לכל אשר יבטא האדם בשבועה דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר להרע או להיטיב להבא
Rabbi Akiva lui dit : S’il en est ainsi, je n’ai que les choses qui comportent du bien ou du mal ; les choses qui ne comportent ni mal ni bien, d’où [les tire-t-on] ? Il lui dit : De l’extension du verset. Il lui dit : Si le verset a étendu [la loi] à cela, le verset a [aussi] étendu [la loi] à cela.
אמר לו רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הטבה והרעה דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין אמר לו מרבוי הכתוב אמר לו אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך
Rabbi Akiva a bien parlé à Rabbi Yichmaël !
שפיר קא"ל רבי עקיבא לר' ישמעאל
Rabbi Yo’hanan dit : Rabbi Yichmaël, qui a servi Rabbi Ne’hounia ben Haqana, lequel interprétait toute la Torah selon [la règle de] la généralité et du particulier, interprète lui aussi selon la généralité et le particulier. Rabbi Akiva, qui a servi Na’houm Ich Gam Zo, lequel interprétait toute la Torah selon [la règle de] l’inclusion et de l’exclusion, interprète lui aussi selon l’inclusion et l’exclusion.
א"ר יוחנן ר' ישמעאל ששימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט איהו נמי דורש בכלל ופרט רבי עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט איהו נמי דורש ריבה ומיעט
Qu’en est-il de Rabbi Akiva, qui interprète selon les inclusions et les exclusions ? Car il a été enseigné : « Ou une personne qui jure » : il a inclus ; « pour faire du mal ou pour faire du bien » : il a exclu ; « pour tout ce que l’homme prononcera » : il a de nouveau inclus. [Quand] il a inclus, exclu et inclus, il a inclus le tout.
מאי ר' עקיבא דדריש ריבויי ומיעוטי דתניא או נפש כי תשבע ריבה להרע או להיטיב מיעט לכל אשר יבטא האדם חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל
Qu’a-t-il inclus ? Il a inclus toutes choses. Et qu’a-t-il exclu ? Il a exclu les choses relevant d’un commandement.
מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט מיעט דבר מצוה
Et Rabbi Yichmaël interprète selon la généralité et le particulier : « Ou une personne qui jure en prononçant de ses lèvres » : généralité ; « pour faire du mal ou pour faire du bien » : particulier ; « pour tout ce que l’homme prononcera » : il a de nouveau [énoncé une] généralité. [Quand il y a] généralité, particulier et généralité, tu ne juges que ce qui ressemble au particulier : de même que le particulier explicite [concerne] l’avenir, de même tout [concerne] l’avenir.
ור' ישמעאל דריש כלל ופרט או נפש כי תשבע לבטא בשפתים כלל להרע או להיטיב פרט לכל אשר יבטא האדם חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש להבא אף כל להבא
La généralité a servi à inclure même les choses qui ne comportent ni mal ni bien, pour l’avenir ; le particulier a servi à exclure même les choses qui comportent du mal ou du bien, pour le passé.
אהני כללא לאתויי אפי' דברים שאין בהן הרעה והטבה להבא אהני פרטא למעוטי אפילו דברים שיש בהן הרעה והטבה לשעבר
J’inverserais, moi !
איפוך אנא
Rabbi Yits’hak dit : De même que « pour faire du mal ou pour faire du bien », [il s’agit de] celui dont l’interdit relève de « il ne profanera pas sa parole » (Nb 30, 3) ; celui-ci est exclu, dont l’interdit ne relève pas de « il ne profanera pas sa parole », mais de « vous ne mentirez pas ».
א"ר יצחק דומיא דלהרע או להיטיב מי שאיסורו משום (במדבר ל, ג) בל יחל דברו יצאתה זו שאין איסורו משום בל יחל דברו אלא משום בל תשקרו
Rav Yits’hak bar Avin dit : Le verset dit : « Ou une personne qui jure en prononçant de ses lèvres » — celui dont le serment précède l’énoncé [de l’action], et non celui dont l’énoncé précède le serment ; celui-ci est exclu, « j’ai mangé » et « je n’ai pas mangé », où l’acte précède le serment.
רב יצחק בר אבין אמר אמר קרא או נפש כי תשבע לבטא בשפתים מי שהשבועה קודמת לביטוי ולא שהביטוי קודמת לשבועה יצא זה אכלתי ולא אכלתי שהמעשה קודם לשבועה
Les Sages ont enseigné : « L’homme, par un serment » (Lv 5, 4) — à l’exclusion de celui qui est contraint. « Et cela lui a échappé » — à l’exclusion de celui qui agit volontairement.
ת"ר (ויקרא ה, ד) האדם בשבועה פרט לאנוס ונעלם פרט למזיד
« À lui » — que le serment lui ait échappé. Je pourrais penser : que l’objet lui ait échappé ? Le verset dit : « Par un serment, et cela lui a échappé » : pour l’oubli du serment il est passible, et il n’est pas passible pour l’oubli de l’objet.
ממנו שנתעלמה ממנו שבועה יכול שנתעלמה ממנו חפץ ת"ל בשבועה ונעלם על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ:
Le maître a dit : « L’homme, par un serment » — à l’exclusion de celui qui est contraint. Comment se présente le cas ?
אמר מר האדם בשבועה פרט לאנוס היכי דמי
Comme [l’histoire de] Rav Kahana et Rav Assi : alors qu’ils se tenaient devant Rav, l’un dit : « Serment que c’est ainsi que Rav a dit ! » ; et l’autre dit : « Serment que c’est ainsi que Rav a dit ! » Lorsqu’ils vinrent devant Rav, il parla comme l’un d’eux. L’autre lui dit : « Et moi, j’ai donc juré un mensonge ? »
כדרב כהנא ורב אסי כי הוו קיימי מקמי דרב מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב כי אתו לקמיה דרב אמר כחד מינייהו אמר ליה אידך ואנא בשיקרא אישתבעי
Il lui dit : Ton cœur t’a contraint.
אמר ליה לבך אנסך
« Et cela lui a échappé » — que le serment lui ait échappé. Je pourrais penser : que l’objet lui ait échappé ? Le verset dit : « Par un serment, et cela lui a échappé » : pour l’oubli du serment il est passible, et il n’est pas passible pour l’oubli de l’objet.
ונעלם ממנו שנתעלם ממנו שבועה יכול שנתעלם ממנו חפץ תלמוד לומר בשבועה ונעלם ממנו על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ:
On s’en moqua en Occident [en terre d’Israël] : Certes, [l’oubli du] serment sans [oubli de] l’objet, on le trouve, par exemple s’il a dit : « Serment que je ne mangerai pas de pain de blé », et pensait avoir dit « que je mangerai » : il a oublié son serment et se souvient de l’objet. Mais [l’oubli de] l’objet sans [oubli du] serment, comment se présente-t-il ?
מחכו עלי' במערבא בשלמא שבועה משכחת לה בלא חפץ כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור שאוכל קאמר דשבועתיה אינשי חפצא דכיר אלא חפץ בלא שבועה ה"ד
Par exemple s’il a dit : « Serment que je ne mangerai pas de pain de blé », et pensait avoir dit « d’orge » : il se souvient de son serment et a oublié l’objet. [Mais] puisqu’il a oublié l’objet, c’est cela l’oubli du serment !
כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור של שעורים קאמר דשבועתיה דכיר ליה חפצא אינשי כיון דחפצא אינשי להו היינו העלם שבועה
Rabbi Éléazar dit donc plutôt : L’un et l’autre sont une seule chose.
אלא אמר רבי אלעזר דא ודא אחת היא
Rav Yossef objecta : Il en ressort qu’on ne trouve pas [l’oubli de] l’objet sans [oubli du] serment ? On le trouve pourtant, par exemple s’il a dit : « Serment que je ne mangerai pas de pain de blé », et qu’il a tendu la main vers le panier pour prendre du pain d’orge, et qu’il lui est venu en main du [pain] de blé, et il pensait que c’était de l’orge, et il l’a mangé : il se souvient de son serment, c’est l’objet qu’il ne reconnaît pas.
מתקיף לה רב יוסף אלמא חפץ בלא שבועה לא משכחת לה והא משכחת לה כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין והושיט ידו לסל ליטול פת שעורין ועלתה בידו של חטין וכסבור שעורים היא ואכלה דשבועתיה דכיר ליה חפצא הוא דלא ידע ליה
Abayé lui dit : Le rends-tu passible d’un sacrifice pour autre chose que ce qu’il tient en main ? C’est [donc] un oubli du serment.
אמר ליה אביי כלום מחייבת ליה קרבן אלא אמאי דתפיס בידיה העלם שבועה הוא
Autre version : Abayé dit à Rav Yossef : En fin de compte, le sacrifice qu’il apporte pour ce pain-là est en tout cas [dû à] l’oubli du serment.
לישנא אחרינא אמר ליה אביי לרב יוסף סוף סוף קרבן דקא מייתי עלה דהאי פת מיהת העלם שבועה הוא
Et Rav Yossef te dira : Puisque, s’il savait que c’est du blé, il s’en abstiendrait, c’est un oubli de l’objet.
ורב יוסף אמר לך כיון דכי ידע ליה דחטין הוא פריש מיניה העלם חפץ הוא
Rava demanda à Rav Na’hman : S’il y a eu chez lui oubli de l’un et de l’autre, qu’en est-il ? Il lui dit : Voici qu’il y a chez lui oubli du serment, et il est passible. — Au contraire, voici qu’il y a chez lui oubli de l’objet, et il est exempt !
בעא מיניה רבא מרב נחמן העלם זה וזה בידו מהו אמר ליה הרי העלם שבועה בידו וחייב אדרבה הרי העלם חפץ בידו ופטור
Rav Achi dit : Nous examinons : s’il s’abstient à cause du serment, voici qu’il y a chez lui oubli du serment, et il est passible ; s’il s’abstient à cause de l’objet, voici qu’il y a chez lui oubli de l’objet, et il est exempt.
אמר רב אשי חזינן אי מחמת שבועה קא פריש הרי העלם שבועה בידו וחייב אי מחמת חפץ קא פריש הרי העלם חפץ בידו ופטור
Ravina dit à Rav Achi : S’abstient-il [à cause] du serment pour une autre raison que l’objet ? S’abstient-il [à cause] de l’objet pour une autre raison que le serment ? Il n’y a donc pas de différence.
א"ל רבינא לרב אשי כלום פריש משבועה אלא משום חפץ כלום פריש מחפץ אלא משום שבועה אלא לא שנא
Rava demanda à Rav Na’hman :
בעא מיניה רבא מרב נחמן
Original : Shevuot 26a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.