Structure du débat :Question 4Preuve 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
et la moitié de la rançon à ses héritiers. Pourquoi ? Qu’on dise ici aussi : le jour de son maître, à son maître ; le jour de lui-même, à lui-même ! Ici c’est différent, car le capital est détruit.
וחצי כופר ליורשיו אמאי הכי נמי לימא יום של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו שאני הכא דקא כליא קרנא
Alors, comment est le cas où le capital n’est pas détruit ? Par exemple, s’il l’a frappé à la main, que sa main s’est desséchée, mais qu’elle doit se rétablir.
ואלא ה"ד דלא קא כליא קרנא כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור
Mais pour Rava, qui dit qu’il ne lui paie que son chômage de chaque jour [pris séparément, il y a une difficulté] : il s’agit ici d’un bœuf, et un bœuf ne paie que le dommage !
אלא לרבא דאמר אינו נותן לו אלא שבתו שבכל יום ויום האי שור הוא ושור אינו משלם אלא נזק
« Il donnera trente sicles d’argent à son maître » (Ex 21, 32), a dit le Miséricordieux, et celui-ci n’est pas [vraiment] un maître ; ou peut-être, puisqu’il manque [à l’esclave] l’acte d’affranchissement, l’appelle-t-on [encore] maître ?
(שמות כא, לב) כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו אמר רחמנא והאי לאו אדון הוא או דלמא כיון דמחוסר גט שחרור אדון קרינא ביה
Viens et entends : Si [un bœuf] a tué celui qui est à moitié esclave et à moitié libre, [le propriétaire] donne la moitié de l’amende à son maître et la moitié de la rançon à ses héritiers. N’est-ce pas selon la Michna ultérieure ?
ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו מאי לאו כמשנה אחרונה
Viens et entends : [Si son maître] lui a fait tomber une dent et l’a aveuglé d’un œil, il sort [libre] par sa dent, et [le maître] lui paie la valeur de son œil. Or si tu dis que l’amende lui est due, et que l’amende revient à son maître : quand d’autres le blessent, ils paient à son maître, et quand son maître lui-même le blesse, il lui paierait à lui ?
ת"ש הפיל את שינו וסימא את עינו יוצא בשינו ונותן דמי עינו ואי אמרת יש לו קנס וקנס לרבו השתא חבלי ביה אחריני יהבי ליה לרביה חבל ביה רביה גופיה יהיב ליה לדידיה
Peut-être est-ce selon celui qui dit qu’il n’en a pas besoin. Car il a été enseigné : Pour tous ces [membres], l’esclave sort libre, et il a besoin d’un acte d’affranchissement de son maître, paroles de Rabbi Yichmaël. Rabbi Meïr dit : il n’en a pas besoin. Rabbi Eliézer dit : il en a besoin. Rabbi Tarfon dit : il n’en a pas besoin. Rabbi Akiva dit : il en a besoin.
דלמא כמ"ד אינו צריך דתניא בכולן עבד יוצא בהן לחירות וצריך גט שחרור מרבו דברי ר' ישמעאל ר"מ אומר אינו צריך ר"א אומר צריך רבי טרפון אומר אינו צריך ר"ע אומר צריך
Ceux qui tranchent devant les Sages disent : les paroles de Rabbi Tarfon semblent [justes] pour la dent et l’œil, puisque la Torah lui a conféré [la liberté] ; et les paroles de Rabbi Akiva pour les autres membres, puisque c’est une amende des Sages.
המכריעין לפני חכמים אומרים נראים דברי ר' טרפון בשן ועין הואיל ותורה זכתה לו ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל וקנס חכמים הוא
On a demandé : [l’esclave d’un cohen] à qui il ne manque plus que l’acte d’affranchissement mange-t-il de la terouma ou n’en mange-t-il pas ? « L’acquisition de son argent » (Lv 22, 11), a dit le Miséricordieux, et celui-ci n’est pas l’acquisition de son argent ; ou peut-être, puisqu’il lui manque l’acte d’affranchissement, l’appelle-t-on [encore] « acquisition de son argent » ?
איבעיא להו מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל (ויקרא כב, יא) קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו קנין כספו הוא או דלמא כיון דמחוסר גט שחרור קנין כספו קרינא ביה
Viens et entends, car Rav Mecharchiya a dit : Une femme de famille cohen dont l’enfant s’est mêlé à l’enfant de sa servante : ceux-ci mangent la terouma et reçoivent une seule part à l’aire. Quand ceux qui ont été confondus ont grandi, ils s’affranchissent l’un l’autre.
ת"ש דאמר רב משרשיא כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה וחולקין חלק אחד על הגורן הגדילו התערובות משחררין זה את זה
Comment comparer ? Là, si Élie venait et disait de l’un d’eux qu’il est esclave, on l’appellerait « acquisition de son argent » ; ici, il n’est nullement « acquisition de son argent ».
הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר בחד מינייהו דעבד הוא קנין כספו קרינא ביה הכא לאו קנין כספו הוא כלל
La question se pose-t-elle selon Rabbi Meïr ? Se pose-t-elle selon les Sages ? Elle se pose selon Rabbi Meïr : Rabbi Meïr n’a dit qu’un homme peut transférer une chose qui n’est pas venue au monde que pour des fruits de palmier, qui sont appelés à venir ; mais ici, qui dit qu’il sera encorné ? Et à supposer qu’il soit encorné, d’où [sait-on] que [le propriétaire] paiera ?
תיבעי לר"מ תיבעי לרבנן תיבעי לר"מ עד כאן לא קאמר ר"מ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות דקל דעבידי דאתו אבל הכא מי יימר דמינגח ואם תמצא לומר דמינגח ממאי דמשלם
Original : Gittin 42b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.