MICHNA:[L’obligation de donner au cohen] l’épaule, les mâchoires et la caillette s’applique en terre d’Israël et hors de la terre [d’Israël], en présence du Temple et en l’absence du Temple, aux animaux profanes, mais non aux choses consacrées.
מתני׳ הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין
Car on aurait pu raisonner : si les [animaux] profanes, qui ne sont pas soumis [au don de] la poitrine et de la cuisse, sont soumis aux dons, les choses consacrées, qui sont soumises à la poitrine et à la cuisse, n’est-il pas logique qu’elles soient soumises aux dons ?
שהיה בדין ומה אם החולין שאינן חייבים בחזה ושוק חייבים במתנות קדשים שחייבים בחזה ושוק אינו דין שחייבים במתנות
Toutes les choses consacrées dont un défaut permanent a précédé la consécration, et qui ont été rachetées, sont soumises [à la loi] du premier-né et aux dons ; elles deviennent profanes pour être tondues et pour travailler ; leur petit et leur lait sont permis après leur rachat ;
כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין להגזז ולהעבד וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן
celui qui les abat à l’extérieur [du Temple] est exempt ; elles ne produisent pas d’échange ; et si elles meurent, on les rachète — sauf le premier-né et la dîme.
והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור ומן המעשר
Toutes celles dont la consécration a précédé le défaut, ou qui avaient un défaut passager avant leur consécration et à qui ensuite est survenu un défaut permanent, et qui ont été rachetées, sont exemptes du premier-né et des dons ; elles ne deviennent pas profanes pour être tondues et pour travailler ;
כל שקדם הקדשן את מומן או מום עובר קודם להקדשן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד
leur petit et leur lait sont interdits après leur rachat ; celui qui les abat à l’extérieur est coupable ; elles produisent un échange ; et si elles meurent, on les enterre.
וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ חייב ועושין תמורה ואם מתו יקברו:
Et que les [animaux] profanes soient soumis à la poitrine et à la cuisse par un a fortiori : si les choses consacrées, qui ne sont pas soumises aux dons, sont soumises à la poitrine et à la cuisse, les profanes, qui sont soumis aux dons, n’est-il pas logique qu’ils soient soumis à la poitrine et à la cuisse ?
ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק מקל וחומר ומה קדשים שאין חייבים במתנות חייבין בחזה ושוק חולין שחייבין במתנות אינו דין שחייבין בחזה ושוק
Mais [dire que] la raison est que le Miséricordieux a écrit « ceci », et que sinon j’aurais dit que les profanes sont soumis à la poitrine et à la cuisse ? Mais cela requiert le balancement : où les balancerait-on ? Si c’est à l’extérieur, il est écrit « devant l’Éternel » (Lv 7, 30) ;
אלא טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי הוה אמינא חולין חייבין בחזה ושוק והא בעי תנופה היכא לינופינהו אי אבראי (ויקרא ז, ל) לפני ה' כתיב
Original : Chullin 130a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.