si c’est à l’intérieur, on introduit des [animaux] profanes dans le parvis ! C’est donc impossible.
אי אגואי קא מעייל חולין לעזרה הלכך לא אפשר
’Houlin 130b חולין
Structure du débat :Question 2Objection 1Preuve 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mais alors, « ceci », pourquoi en ai-je besoin ? — Pour [l’enseignement de] Rav ’Hisda, car Rav ’Hisda a dit : celui qui endommage les dons sacerdotaux, ou qui les mange, est dispensé de payer.
אלא זה למה לי לכדרב חסדא דאמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם
Le texte même : Rav ’Hisda a dit : celui qui endommage les dons sacerdotaux, ou qui les mange, est dispensé de payer. Quelle est la raison ? Si tu veux, dis : parce qu’il est écrit « ceci » ; et si tu veux, dis : parce que c’est un bien qui n’a pas de réclamant.
גופא אמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם מאי טעמא איבעית אימא דכתיב זה ואיבעית אימא משום דהו"ל ממון שאין לו תובעים
On objecta : « Et ceci sera le droit des cohanim » (Dt 18, 3) : cela enseigne que les dons relèvent du droit. Pour quelle règle ? N’est-ce pas pour les recouvrer par les juges ? — Non, pour les répartir par les juges,
מיתיבי (דברים יח, ג) וזה יהיה משפט הכהנים מלמד שהמתנות דין למאי הלכתא לאו להוציאן בדיינין לא לחולקן בדיינין
et selon Rav Chmouel bar Na’hmani, car Rav Chmouel bar Na’hmani a dit au nom de Rabbi Yonathan : d’où [sait-on] qu’on ne donne pas de don à un cohen ignorant ? Car il est dit : « Et il dit au peuple, aux habitants de Jérusalem, de donner la part des cohanim et des lévites, afin qu’ils s’attachent fermement à la Torah de l’Éternel » (2 Ch 31, 4) : quiconque s’attache à la Torah de l’Éternel a une part, et celui qui ne s’attache pas à la Torah de l’Éternel n’a pas de part.
וכדרב שמואל בר נחמני דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין נותנין מתנה לכהן ע"ה שנאמר (דברי הימים ב לא, ד) ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת
Viens et entends : Rabbi Yehouda ben Betéra dit : « droit » enseigne que les dons relèvent du droit. On pourrait croire : même la poitrine et la cuisse relèvent du droit ; le verset dit : « ceci ».
ת"ש ר' יהודה בן בתירא אומר משפט מלמד שהמתנות דין יכול אפי' חזה ושוק דין ת"ל זה
Pour quoi ? Si l’on dit : pour les répartir par les juges — la poitrine et la cuisse ne se répartissent-elles donc pas par les juges ? N’est-ce donc pas pour les recouvrer par les juges ?
למאי אילימא לחולקו בדיינין אטו חזה ושוק לאו בדיינין מיחלקו אלא לאו להוציא בדיינין
— De quoi traitons-nous ici ? D’un cas où ils sont parvenus entre ses mains. — S’ils sont parvenus entre ses mains, à quoi bon le dire ? — Ils sont parvenus entre ses mains à l’état non prélevé, et ce Tanna pense que les dons qui n’ont pas été prélevés sont comme s’ils avaient été prélevés.
הכא במאי עסקינן דאתו לידיה אי דאתו לידיה מאי למימרא דאתו לידיה בטבלייהו וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין
Viens et entends : un propriétaire qui passait d’un endroit à un autre et qui a eu besoin de prendre de la glanure, de l’oubli, du coin [du champ] et de la dîme du pauvre, il en prend, et lorsqu’il reviendra [chez lui], il paiera — paroles de Rabbi Eliézer.
תא שמע בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני נוטל ולכשיחזור ישלם דברי רבי אליעזר
Rav ’Hisda dit : c’est une mesure de piété qu’on a enseignée ici. Rava dit : le Tanna enseigne « il paiera », et toi, tu dis : c’est une mesure de piété qu’on a enseignée ici ? Et de plus, va-t-on se lever et s’asseoir d’après Rabbi Eliézer ?
אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן אמר רבא תנא תני ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן ועוד מדרבי אליעזר ליקום וליתוב
Mais [l’objection vient] de la fin : et les Sages disent : il était pauvre à ce moment-là. La raison est qu’il était pauvre ; donc un riche paie.
אלא מסיפא וחכמים אומרים עני היה באותה שעה טעמא דעני הא עשיר משלם
Pourquoi ? Que ce soit comme celui qui endommage les dons sacerdotaux ou les mange ! — Rav ’Hisda dit : c’est une mesure de piété qu’on a enseignée ici.
אמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן
Viens et entends : d’où [sait-on] qu’un propriétaire qui a mangé ses fruits à l’état de tével, et de même un lévite qui a mangé ses dîmes à l’état de tével, d’où [sait-on] qu’ils sont dispensés de paiement ? Le verset dit : « Et ils ne profaneront pas les choses saintes des enfants d’Israël, qu’ils prélèvent » (Lv 22, 15) : tu n’as d’obligation envers elles qu’à partir du moment du prélèvement.
תא שמע מנין לבעל הבית שאכל פירותיו טבלין וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מנין שפטור מן התשלומין ת"ל (ויקרא כב, טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך
Donc, à partir du moment du prélèvement, en tout cas, il paie. Pourquoi ? Que ce soit comme celui qui endommage les dons sacerdotaux ou les mange ! — Ici aussi,
הא משעת הרמה ואילך מיהא משלם אמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן הכא נמי
Original : Chullin 130b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.