mais s’il a dit : « [Une offrande] est à ma charge », non.
אבל אמר הרי עלי לא
’Houlin 2b חולין
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et tout « tous » ne signifie-t-il pas a priori ? Mais alors : « Tous sont astreints à la soukka, tous sont astreints aux tsitsit » : est-ce aussi non a priori ?
וכל הכל לאו לכתחלה הוא אלא הכל חייבים בסוכה הכל חייבין בציצית הכי נמי דלאו לכתחלה
Je ne parle pas de « sont astreints » ; mais alors : « Tous imposent les mains [sur l’offrande], aussi bien les hommes que les femmes » : est-ce aussi non a priori ? Or il est écrit : « Il appuiera sa main… et ce sera agréé » (Lv 1, 4) !
חייבין לא קאמינא אלא מעתה הכל סומכין אחד האנשים ואחד הנשים הכי נמי דלאו לכתחלה והא כתיב (ויקרא א, ד) וסמך ידו ונרצה
Oui, il y a des « tous » a priori et il y a des « tous » a posteriori. Mais le « tous » d’ici, d’où sais-tu qu’il est a priori, pour que cela te pose difficulté ? Peut-être est-il a posteriori, et cela ne te pose pas de difficulté !
אין איכא הכל לכתחלה ואיכא הכל דיעבד אלא הכל דהכא ממאי דלכתחלה הוא דתקשי לך דלמא דיעבד הוא ולא תקשי לך
Il lui dit : Ce qui me pose difficulté, c’est « leur abattage est valide » : puisqu’on enseigne « leur abattage est valide », a posteriori, on en déduit que « tous » est a priori ; car si c’était a posteriori, pourquoi aurais-je besoin de deux a posteriori ?
א"ל אנא שחיטתן כשרה קשיא לי מדקתני שחיטתן כשר' דיעבד מכלל דהכל לכתחלה הוא דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי
Rabba bar ’Oula dit : Voici ce qu’on enseigne : Tous abattent, même un impur, pour du profane. Un impur pour du profane, qu’y a-t-il à en dire ? [Il s’agit] de profane préparé selon la pureté des choses saintes, et [le tanna] considère que le profane préparé selon la pureté des choses saintes est comme le saint.
אמר רבה בר עולא הכי קתני הכל שוחטין ואפי' טמא בחולין טמא בחולין מאי למימרא בחולין שנעשו על טהרת הקדש וקסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו
Comment fait-il ? Il apporte un long couteau et abat avec, afin de ne pas toucher la viande.
כיצד הוא עושה מביא סכין ארוכה ושוחט בה כדי שלא יגע בבשר
Mais pour les offrandes consacrées, il n’abattra pas, de peur qu’il ne touche la viande ; et s’il a abattu et dit : « Je suis certain de ne pas avoir touché », son abattage est valide.
ובמוקדשים לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט ואומר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשרה
Sauf le sourd-muet, le fou et le mineur, pour lesquels, même pour du simple profane, même a posteriori, ce n’est pas valide, de peur qu’ils ne s’interrompent, qu’ils n’appuient ou qu’ils n’enfouissent [la lame].
חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו בחולין גרידי דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו
« Et tous ceux-ci, s’ils ont abattu » : à quoi cela se rapporte-t-il ? Si l’on dit : au sourd-muet, au fou et au mineur, c’est d’eux qu’il est question, il aurait fallu dire : « et s’ils ont abattu » ! Mais [si c’est] à l’impur pour du profane, tu as dit qu’il abat même a priori !
וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מיבעי ליה אלא אטמא בחולין הא אמרת לכתחלה נמי שחיט
Mais [si c’est] à l’impur pour les offrandes consacrées, « Je suis certain » suffit ! [Il s’agit d’un cas] où il n’est pas devant nous pour qu’on l’interroge.
ואלא אטמא במוקדשים בברי לי סגי דליתיה קמן דנשייליה
Cet [enseignement sur l’]impur pour les offrandes consacrées, est-ce d’ici qu’on le tire ? On le tire de là-bas : « Tous les inaptes qui ont abattu, leur abattage est valide, car l’abattage est valide par des non-cohanim, par des femmes, par des esclaves et par des impurs, même pour les saintetés majeures, pourvu que les impurs ne touchent pas la viande. »
האי טמא במוקדשים מהכא נפקא מהתם נפקא כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים ואפילו בקדשי קדשים ובלבד שלא יהיו טמאין נוגעין בבשר
Ici, c’est l’enseignement principal ; là-bas, puisqu’on a enseigné les autres inaptes, on a enseigné aussi l’impur pour les offrandes consacrées. Et si tu veux, dis : là-bas, c’est l’enseignement principal, puisqu’on y traite des choses saintes ; ici, puisqu’on a enseigné l’impur pour le profane, on a enseigné aussi l’impur pour les offrandes consacrées.
הכא עיקר התם איידי דתנא שאר פסולין תנא נמי טמא במוקדשים ואב"א התם עיקר דבקדשים קאי הכא איידי דתנא טמא בחולין תני נמי טמא במוקדשים
Cet impur, par quoi est-il devenu impur ? Si l’on dit qu’il est devenu impur par un mort, le Miséricordieux a dit : « par un tué par l’épée » (Nb 19, 16) :
האי טמא דאיטמא במאי אילימא דאיטמי במת (במדבר יט, טז) בחלל חרב אמר רחמנא
Original : Chullin 2b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.