« Du peuple du pays » (Lv 4, 27) : à l’exclusion de l’apostat.
(ויקרא ד, כז) מעם הארץ פרט למומר
’Houlin 5b חולין
Rabbi Chimon ben Yossé dit au nom de Rabbi Chimon : « [L’une des choses] qui ne doivent pas être faites, par inadvertance, et il est coupable » (Lv 4, 22) : celui qui renoncerait [au péché] s’il en avait connaissance apporte un sacrifice pour son inadvertance ; celui qui n’y renoncerait pas s’il en avait connaissance n’apporte pas de sacrifice pour son inadvertance.
ר"ש בן יוסי אומר משום ר"ש (ויקרא ד, כב) אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו
Et nous avons dit : Quelle différence entre eux ? Et Rav Hamnouna a dit : La différence entre eux, c’est un apostat pour manger de la graisse interdite qui apporte un sacrifice pour le sang.
ואמרינן מאי בינייהו ואמר רב המנונא מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו
L’un [concerne] le sacrifice expiatoire, et l’autre l’holocauste, et les deux sont nécessaires. Car si l’on nous avait appris [seulement] le sacrifice expiatoire, [on aurait pu dire que c’est] parce qu’il sert à l’expiation, mais l’holocauste, qui est un présent, on aurait pu dire qu’on l’accepte de lui ; et si l’on nous avait appris [seulement] l’holocauste, [on aurait pu dire que c’est] parce qu’il n’est pas obligatoire, mais le sacrifice expiatoire, qui est obligatoire, on aurait pu dire qu’on l’accepte de lui. Les deux sont nécessaires.
חדא בחטאת וחדא בעולה וצריכי דאי אשמעינן חטאת משום דלכפרה הוא אבל עולה דדורון הוא אימא לקבל מיניה ואי אשמעינן עולה משום דלאו חיובא הוא אבל חטאת דחיובא הוא אימא לקבל מיניה צריכא
Et partout où il est écrit « bétail », est-ce péjoratif ? Or il est écrit : « Homme et bête, Tu les sauves, Éternel » (Ps 36, 7), et Rav Yehouda a dit au nom de Rav : Ce sont les gens qui sont avisés d’esprit et qui se font [humbles] comme la bête ! Là, il est écrit « homme et bête » ; ici, il est écrit « bétail » seul.
וכל היכא דכתיב בהמה גריעותא היא והכתיב (תהלים לו, ז) אדם ובהמה תושיע ה' ואמר רב יהודה אמר רב אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה התם כתיב אדם ובהמה הכא בהמה לחודיה כתיב
Et partout où il est écrit « homme et bête », est-ce élogieux ? Or il est écrit : « Je sèmerai la maison d’Israël d’une semence d’homme et d’une semence de bête » (Jr 31, 27) ! Là, le verset les a séparés : semence d’homme à part, et semence de bête à part.
וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא היא והא כתיב (ירמיהו לא, כז) וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה התם הא חלקיה קרא זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד
(Moyen mnémotechnique : NKLF.)
(סימן נקלף)
Rabbi ’Hanan a dit au nom de Rabbi Yaakov bar Idi, au nom de Rabbi Yehochoua ben Lévi, au nom de Bar Kappara : Rabban Gamliel et son tribunal ont voté sur l’abattage du Samaritain et l’ont interdit. Rabbi Zeïra dit à Rabbi Yaakov bar Idi : Peut-être le maître n’a-t-il entendu [cela] que lorsqu’aucun Israélite ne se tient près de lui ? Il lui répondit : Ce rabbin a l’air de quelqu’un à qui l’on n’enseigne pas la tradition ! [Que ce soit] lorsqu’aucun Israélite ne se tient près de lui, faut-il le dire ?
א"ר חנן א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא ר"ג ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה א"ל רבי זירא לרבי יעקב בר אידי שמא לא שמע רבי אלא בשאין ישראל עומד על גביו א"ל דמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא בשאין ישראל עומד על גביו למימרא בעי
L’a-t-il accepté de lui ou ne l’a-t-il pas accepté ? Viens et entends, car Rav Na’hman bar Yits’hak a dit au nom de Rabbi Assi : J’ai vu Rabbi Yo’hanan manger de l’abattage d’un Samaritain ; Rabbi Assi aussi mangea de l’abattage d’un Samaritain. Et Rabbi Zeïra s’en étonna : ne l’avaient-ils pas entendu, et s’ils l’avaient entendu, l’auraient-ils accepté ? Ou peut-être l’avaient-ils entendu et ne l’avaient-ils pas accepté ?
קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש דאמר ר"נ בר יצחק א"ר אסי אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל משחיטת כותי אף רבי אסי אכל משחיטת כותי ותהי בה רבי זירא לא שמיעא להו דאי הוה שמיעא להו הוו מקבלי לה או דלמא שמיע להו ולא קבלוה
Puis il trancha lui-même : Il est raisonnable [de penser] qu’ils l’avaient entendu et ne l’avaient pas accepté ; car si cela te venait à l’esprit qu’ils ne l’avaient pas entendu, et que s’ils l’avaient entendu ils l’auraient accepté, comment la chose aurait-elle pu concourir à leur faire manger de l’interdit ? Si, par le bétail des justes, le Saint, béni soit-Il, n’amène pas de faute, à plus forte raison par les justes eux-mêmes !
הדר פשיט לנפשיה מסתברא דשמיע להו ולא קבלוה דאי ס"ד לא שמיע להו ואי הוה שמיע להו הוו מקבלי לה היכי מסתייעא מילתא למיכל איסורא השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כל שכן
Original : Chullin 5b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.