que sa force s’affaiblisse ; mais « on le peint de rouge », pourquoi ? Afin que les gens le voient et implorent la miséricorde pour lui.
דניכחוש חיליה אלא סוקרו בסיקרא אמאי כי היכי דליחזיוה אינשי וליבעי רחמי עילויה
’Houlin 78a חולין
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Comme il a été enseigné : « Et il criera : Impur, impur ! » (Lv 13, 45) – il doit le faire savoir au public, et le public implorera la miséricorde pour lui. Et de même, celui à qui il est arrivé quelque chose doit le faire savoir au public, et le public implorera la miséricorde pour lui.
כדתניא (ויקרא יג, מה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים וכן מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים
Ravina dit : Selon qui suspendons-nous un régime [de dattes] au palmier ? Selon qui ? Selon ce Tanna.
אמר רבינא כמאן תלינן כובסא בדיקלא כמאן כי האי תנא:
Nous reviendrons à toi, [chapitre] « Une bête qui met bas difficilement ».
הדרן עלך בהמה המקשה
MICHNA: [L’interdit de] « lui et son petit » s’applique en terre d’Israël comme hors de la terre, en présence du Temple comme en dehors de la présence du Temple, aux bêtes profanes comme aux bêtes consacrées.
מתני׳ אותו ואת בנו נוהג בין בארץ בין בח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין
Comment ? Celui qui abat une bête et son petit, profanes, à l’extérieur [du Temple], tous deux sont aptes, et pour le second il reçoit les quarante [coups de fouet].
כיצד השוחט אותו ואת בנו חולין בחוץ שניהם כשרים והשני סופג את הארבעים
Consacrées, à l’extérieur : pour le premier il est passible de retranchement, tous deux sont inaptes, et pour tous deux il reçoit les quarante [coups].
קדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם פסולים ושניהם סופגים את הארבעים
Profanes, à l’intérieur : tous deux sont inaptes, et pour le second il reçoit les quarante [coups]. Consacrées, à l’intérieur : le premier est apte et il est exempt ; pour le second il reçoit les quarante [coups], et il est inapte.
חולין בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים קדשים בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול
Profane et consacrée, à l’extérieur : le premier est apte et il est exempt ; pour le second il reçoit les quarante [coups], et il est inapte.
חולין וקדשים בחוץ הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול
Consacrée et profane, à l’extérieur : pour le premier il est passible de retranchement, et il est inapte ; le second est apte, et pour tous deux il reçoit les quarante [coups].
קדשים וחולין בחוץ הראשון חייב כרת ופסול והשני כשר ושניהם סופגים את הארבעים
Profane et consacrée, à l’intérieur : tous deux sont inaptes, et pour le second il reçoit les quarante [coups]. Consacrée et profane, à l’intérieur : le premier est apte et il est exempt ; pour le second il reçoit les quarante [coups], et il est inapte.
חולין וקדשים בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים קדשים וחולין בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול
Profanes, à l’extérieur puis à l’intérieur : le premier est apte et il est exempt ; pour le second il reçoit les quarante [coups], et il est inapte.
חולין בחוץ ובפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול
Consacrées, à l’extérieur puis à l’intérieur : pour le premier il est passible de retranchement, pour tous deux il reçoit les quarante [coups], et tous deux sont inaptes.
קדשים בחוץ ובפנים הראשון חייב כרת ושניהם סופגים את הארבעים ושניהם פסולים
Profanes, à l’intérieur puis à l’extérieur : le premier est inapte et il est exempt ; pour le second il reçoit les quarante [coups], et il est apte. Consacrées, à l’intérieur puis à l’extérieur : le premier est apte et il est exempt ; pour le second il reçoit les quarante [coups], et il est inapte.
חולין בפנים ובחוץ הראשון פסול ופטור והשני סופג את הארבעים וכשר קדשים בפנים ובחוץ הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים ופסול:
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : D’où [savons-nous que l’interdit de] « lui et son petit » s’applique aux bêtes consacrées ? Il est dit : « Un bœuf, ou un mouton, ou une chèvre, lorsqu’il naîtra » (Lv 22, 27), et il est écrit ensuite : « Et un bœuf ou un agneau, lui et son petit, vous ne les abattrez pas en un même jour » (Lv 22, 28). Cela enseigne que « lui et son petit » s’applique aux bêtes consacrées.
גמ׳ ת"ר מנין לאותו ואת בנו שנוהג במוקדשין תלמוד לומר (ויקרא כב, כז) שור או כשב או עז כי יולד וכתיב בתריה (ויקרא כב, כח) ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד לימד על אותו ואת בנו שנוהג במוקדשין
Mais dis alors : aux bêtes consacrées, oui ; aux profanes, non ! [Le mot] « bœuf » a interrompu le sujet.
ואימא במוקדשין אין בחולין לא שור הפסיק הענין
Mais dis alors : aux profanes, oui ; aux consacrées, non ! Il est écrit « et un bœuf » : le vav ajoute au sujet précédent.
ואימא בחולין אין במוקדשין לא כתיב ושור וי"ו מוסיף על ענין ראשון
Mais alors, de même que les bêtes consacrées [ne peuvent être] des hybrides, de même pour « lui et son petit », pas d’hybrides ! Pourquoi donc a-t-il été enseigné : « Lui et son petit » s’applique aux hybrides et au koy ?
אי מה קדשים כלאים לא אף אותו ואת בנו כלאים לא אלמה תניא אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי
Et de plus, il est écrit « agneau », et Rava a dit :
ועוד שה כתיב ואמר רבא
Original : Chullin 78a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.