Structure du débat :Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
l’a transformé en commandement positif. Pour quelle raison ? Car le verset dit : « À partir du huitième jour et au-delà, il sera agréé » (Lv 22, 27) : à partir du huitième jour, oui ; auparavant, non. Un interdit qui découle d’un commandement positif est un commandement positif.
נתקו לעשה מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא כב, כז) מיום השמיני והלאה ירצה מיום השמיני אין מעיקרא לא לאו הבא מכלל עשה עשה
Mais cela lui est nécessaire pour [l’enseignement] de Rabbi Aptoriki, car Rabbi Aptoriki a opposé [les versets] : il est écrit : « Il restera sept jours sous sa mère » (Lv 22, 27) – donc la nuit [du huitième], il convient ; et il est écrit : « À partir du huitième jour et au-delà, il sera agréé » – à partir du huitième jour et au-delà, oui ; la nuit, non.
והא מיבעיא ליה לכדרבי אפטוריקי דרבי אפטוריקי רמי כתיב (ויקרא כב, כז) והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב מיום השמיני והלאה ירצה מיום השמיני והלאה אין לילה לא
Comment [concilier] ? La nuit, pour la consécration ; le jour, pour être agréé. Un autre verset est écrit : « Ainsi feras-tu pour ton bœuf, pour ton menu bétail » (Ex 22, 29).
הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה כתיב קרא אחרינא (שמות כב, כט) כן תעשה לשורך לצאנך
Rav Hamnouna dit : Rabbi Chimon disait : [L’interdit de] « lui et son petit » ne s’applique pas aux bêtes consacrées. Pour quelle raison ? Puisque Rabbi Chimon a dit : Un abattage qui n’est pas propre ne s’appelle pas un abattage, l’abattage des bêtes consacrées est aussi un abattage qui n’est pas propre.
אמר רב המנונא אומר היה רבי שמעון אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים מאי טעמא כיון דאמר רבי שמעון שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא
Rava objecta : « Lui et son petit », consacrés, à l’extérieur : Rabbi Chimon dit : Le second relève d’un interdit, car Rabbi Chimon disait : Tout ce qui est propre à venir [au Temple] plus tard relève d’un interdit, mais n’entraîne pas de retranchement. Et les Sages disent : Tout ce qui n’entraîne pas de retranchement ne relève pas d’un interdit.
מתיב רבא אותו ואת בנו קדשים בחוץ ר' שמעון אומר שני בלא תעשה שהיה רבי שמעון אומר כל הראוי לבא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ואין בו כרת וחכמים אומרים כל שאין בו כרת אינו בלא תעשה
Et cela nous a posé une difficulté : consacrées, à l’extérieur, le second relève d’un interdit ? Le premier, on l’a tué ; le second est recevable à l’intérieur ; qu’il soit donc aussi passible de retranchement !
וקשיא לן קדשים בחוץ שני בלא תעשה קמא מיקטל קטל שני מקבל בפנים הוא כרת נמי ליחייב
Et Rava a dit – et certains disent [que cela a été dit] sans nom d’auteur : Il manque [un passage], et voici ce qu’il enseigne : [Bêtes] consacrées, toutes deux [abattues] à l’extérieur : selon les Sages, pour le premier il est puni de retranchement ; le second est inapte, et il est exempt de l’interdit des [bêtes] abattues à l’extérieur.
ואמר רבא ואמרי לה כדי חסורי מיחסרא והכי קתני קדשים שניהם בחוץ לרבנן ראשון ענוש כרת שני פסול ופטור מלאו דשחוטי חוץ
L’une à l’extérieur et l’autre à l’intérieur : selon les Sages, pour le premier il est puni de retranchement, le second est inapte et il est exempt ; selon Rabbi Chimon, le second est apte.
אחד בחוץ ואחד בפנים לרבנן ראשון ענוש כרת שני פסול ופטור לרבי שמעון שני כשר
L’une à l’intérieur et l’autre à l’extérieur : selon les Sages, le premier est apte et il est exempt, le second est inapte et il est exempt ; selon Rabbi Chimon, le second relève d’un interdit.
אחד בפנים ואחד בחוץ לרבנן ראשון כשר ופטור שני פסול ופטור לרבי שמעון שני בלא תעשה
Or, s’il te vient à l’esprit que « lui et son petit » ne s’applique pas aux bêtes consacrées, pourquoi le second relève-t-il d’un interdit, et pas plus ? Qu’il soit aussi passible de retranchement !
ואי סלקא דעתך אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים שני אמאי בלא תעשה ותו לא כרת נמי ליחייב
Puisque tant qu’on n’a pas aspergé le sang, la viande n’est pas permise, au moment où il abat, c’est un avertissement douteux, et un avertissement douteux ne s’appelle pas un avertissement.
כיון דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר מעידנא דקא שחיט הואי התראת ספק והתראת ספק לא שמה התראה
Et Rava suit son propre raisonnement, car Rava a dit : [Si la mère] est profane et son petit [destiné en] sacrifice de paix, [s’]il a abattu la profane et ensuite le sacrifice de paix, il est exempt ;
le sacrifice de paix et ensuite la profane, il est passible. Et Rava a dit : [Si la mère] est profane et son petit [destiné en] holocauste, il va sans dire que s’il a abattu la profane et ensuite l’holocauste, il est exempt ;
שלמים ואח"כ חולין חייב ואמר רבא היא חולין ובנה עולה לא מיבעיא שחט חולין ואח"כ שחט עולה דפטור
Original : Chullin 81a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.